ראש עיריית רעננה, חיים ברוידא, הוא בעיניי איש ריב ומדון.

לא אחת הוא מתנגח בתושבים שמבקרים את התנהלותו; משתלח בבוטות; שולח מכתבי איום בתביעות; יורד לפסים אישיים בוויכוחים עם יריבים פוליטיים מקומיים; ומכנה בפומבי את חברי הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה “פקידים”.

זה האיש וזו דרכו.

הנקודה היא, שלעתים זה מצליח לו, וזה בדיוק מה שקרה אתמול – כאשר חמתו בערה בו, הפעם בצדק – בלשכת שר הבינוי והשיכון, חיים כץ, בתל אביב.

הסכם גג טוב

ברוידא שקד לאורך זמן מול רשות מקרקעי ישראל על הסכם גג צנוע יחסית לרעננה, יחד עם אנשי המקצוע של העירייה, הסכם שעל פניו נראה טוב ונכון לרעננה.

על פי ההודעה שפרסמו בתחילת השבוע עיריית רעננה ורשות מקרקעי ישראל – כמות הדירות החדשות בו אינה מופרזת, ומסתכמת בפחות מ-7,000, כמות שהעיר יכולה להכיל. בד בבד, היקף שטחי התעסוקה והמסחר, שהם אלה שמפרנסים את קופת העירייה, אינה ענקית אך משמעותית – 700,000 מ”ר.

עצם החתימה על הסכם גג מבורכת, משום שזוהי הברירה הפחות גרועה מבין שתי חלופות אפשריות.

האחת, לנהל משא ומתן ולהתפשר עם רשות מקרקעי ישראל, כדי לקבל מהמדינה התחייבות לבניית תשתיות-על (כבישים, מחלפים, קווי מים וביוב, תאורה) לשכונות החדשות ולכלל תושבי העיר, ותקציבים למבני ציבור, בתמורה להתחייבות של העירייה לקדם במהירות את היתרי הבנייה.

החלופה השנייה היא להתנגד להסכם הגג, ולחטוף הנחתה חד צדדית מהמדינה, של בנייה בהיקפים גדולים יותר באמצעות ותמ”ל – הוועדה הארצית לתכנון וקידום פרויקטים גדולים לדיור. קרקעות המדינה במערב רעננה יקרות מדי, והמילארדים שייכנסו משיווקן לקופת האוצר חשובים מדי, כדי לוותר עליהם.

לבלוע את הצפרדע

בדיוק כמו ראשי הערים של רמת השרון והרצליה, איציק רוכברגר ויריב פישר, שחתמו השנה על הסכמי גג גדולים פי כמה וכמה – חיים ברוידא עשה את המעשה הנכון עבור רעננה בגיבוש הסכם גג.

אלא שבמקרה של ברוידא, להבדיל מפישר ורוכברגר שרוב ציבור-הבוחרים שלהם “שמאלי” ואנטי-ליכודי בהרבה מזה של רעננה, החגיגה לא שלמה בלי מריבה.

רוכברגר הצטלם לפוטו-אופ עם חיים כץ, שר השיכון הזמני שלא באמת הזיע למען הסכם הגג של רמת השרון, וחייך למצלמה כדי לקדם את האינטרסים של עירו, כפי שהוא מבין אותם.

יריב פישר בחר בדרך ביניים. הוא אמר מראש לשר חיים כץ, שאינו מעוניין בטקסים, ונפגש עמו לחתימה על הסכם הגג של הרצליה בלי להפיץ צילום יח”צ של שניהם.

חשוב להיות צודק

ברוידא, שהגיע ללשכת השר בדיוק כמו שרוכברגר עשה חצי שנה לפניו כדי להצטלם לפוטו-אופ ולחייך למצלמה, גילה שם לתדהמתו שני פעילי ליכוד מרעננה, רחלי בן ארי סקעת ורחמים שלום, שהוזמנו על ידי השר כץ כדי לקושש את קולותיהם לקראת הפריימריז בליכוד.

הזמנתם לאירוע מקוממת, בלתי עניינית, פוליטית ואינטרסנטית. אין להם מה לעשות שם.

בתגובה, הורה חיים ברוידא להנהלת עיריית רעננה לעזוב את הלשכה, ופוצץ את האירוע.

האם זה היה הרגע הנכון לעמוד על עקרונותיו, ולא להבליג על השוק הפוליטי הליכודי, שפתח חיים כץ באירוע ממלכתי? יתכן שכן.

השורות התחתונות

ברוידא צודק גם כאשר הוא מבטיח לתושבי רעננה, שעל אף פיצוץ טקס החתימה – הסכם הגג ייחתם וימומש, כי בסוף הכסף ובג”צ ידברו (וסביר להניח שחיים כץ לא יכהן עוד שנים רבות כשר השיכון).

מצד שני, חיים כץ הוא לא אחד ששוכח וסולח, ומן הסתם גם שרים אחרים בליכוד רשמו לפניהם את התקרית בפנקס. לא אפול מהכיסא אם יהיו כאלה, שיחכו בסבלנות כדי להאכיל את ראש עיריית רעננה מרורים, בגזרות אחרות.

אבל, מבחינתי לפחות, לא זו הבעיה.

הבעיה היא – וזו דעתי הסובייקטיבית בלבד – שבמקרה של התנהלות חיים ברוידא, ראש העירייה החיוור והבוטה ביותר שבו נתקלתי באזור השרון, מתקיימת האמרה הידועה: גם שעון תקול מצביע על השעה המדויקת פעמיים ביממה.

הסכם הגג החתום של רמת השרון – איציק רוכברגר, שר השיכון חיים כץ ומנהל רשות מקרקעי ישראל יעקב (ינקי) קוינט. צילום: משרד השיכון