כתבת התחקיר ששודרה בערוץ 12, ועסקה בין היתר בהתנהלותו של ראש עיריית הרצליה לשעבר משה פדלון בתקופת המלחמה, הציתה סערה מקומית בהרצליה. ברקע עומד גם דו”ח מבקר עיריית הרצליה, שהונח על שולחן מועצת העיר, ובו נטען להתנהלות בעייתית סביב גיוס תרומות וחלוקת סיוע לתושבים באמצעות עמותת “מתנדבי הרצליה”.

פדלון, מצדו, דחה את הטענות וטען כי מדובר בסיוע לנזקקים בתקופה חריגה של מלחמה, וכי לא קיבל כל טובת הנאה אישית.

אלא שבעקבות פוסט שפרסם פדלון אתמול, רביעי 28 באפריל, התמלאה הרשת בעשרות רבות של תגובות תמיכה.

מעבר למסרים הפוליטיים ולקריאות לחזרתו לראשות העיר, בלטו במיוחד תגובות של מפונים ותושבים שטענו כי בתקופת המלחמה הוא היה עבורם כתובת אישית, זמינה ומעשית. חלקם תיארו כיצד הגיע למלונות, שאל לשלומם, סייע בציוד, באוכל, בביגוד, במענה לילדים ובפתרון בעיות בזמן אמת.

“הרצליה הייתה לנו כבית”

אחת התגובות הבולטות היתה של מירית ויוגב מכלוף, שהציגו עצמם כתושבי העוטף. לדבריהם, הם עברו להתגורר במלון פאבליקה בהרצליה למשך כחצי שנה, ובתקופה זו “הרצליה היוותה לנו כבית”. הם כתבו כי פדלון “הגיע, דאג, עטף, שאל לשלומנו, ובייחוד לגיל השלישי”, והוסיפו כי זו בעיניהם “הגדולה של משה פדלון”.

תגובה נוספת הגיעה מיורם ממן, שהציג עצמו כחלק מהקהילה בקריית שמונה. לדבריו, הסיוע שניתן בתקופת המלחמה לא היה עניין שולי, אלא פעולה רחבה שנגעה “לאלפי מפונים מהצפון והדרום”. ממן כתב כי הוא מתקשה להבין את העיסוק בפדלון דווקא דרך טענות הביקורת, במקום לציין את “הסיוע והחמלה” שניתנו למפונים.

“לא הסתפקת בניהול מרחוק”

אחת העדויות המפורטות ביותר הגיעה מדליה בן אייש, שכתבה כי בתה ונכדיה פונו מקריית שמונה והגיעו למלון הרודס בהרצליה “בלב מלא חששות”. לדבריה, כבר בימים הראשונים פגשו את פדלון, שאותו תיארה “לפני הכל בן אדם שכולו לב”.

בן אייש כתבה כי פדלון לא הסתפק בניהול מרחוק: “הגעת אליהם, עברת ביניהם, דיברת איתם כאחד האדם”. היא הוסיפה כי הנוכחות שלו היתה “מורגשת ומנחמת”, וכי הדאגה כללה צרכים בסיסיים כמו ביגוד והנעלה, לצד מחוות לילדים כמו תחפושות בפורים ומתנות. “הם יכולו לפנות אליך בכל שאלה ובכל בעיה, ותמיד מצאו אוזן קשבת ולב פתוח”, כתבה.

“לא הייתה דקה שמשה לא היה בשטח”

גם יצחק דוניאס תיאר פעילות אינטנסיבית סביב המפונים. לדבריו, בזמן המלחמה “עשרות מתנדבים היו סביב העשייה של משה”, ופדלון והמתנדבים “עבדו יום ולילה הכל עבור המפונים”. הוא הוסיף כי “לא היתה דקה שמשה לא היה בשטח”, וכי “לא היה דבר שהמפונים ביקשו ולא קיבלו”.

כפיר יפת תיאר מקרה לילי שבו משפחות מפונים קיבלו מלון בתל אביב, אך המקום היה מלא. לדבריו, פדלון התקשר אליו בחצות, אף שהמשפחות “פנו אליך למרות שלא היה שום קשר אליך”. יפת כתב כי ארגן להן דירה, ופדלון דאג גם לארוחות חמות ולכל מה שביקשו.

“הרגשנו שהרצליה עטפה אותנו”

אירית אליה דהן כתבה כי כמי שפונתה מעוטף עזה, היא הרגישה שהרצליה עטפה את המפונים בזמן שבו היו זקוקים לכך במיוחד. “בושה שמישהו בכלל חושב שחוץ מלתת לך תואר יקיר העיר גם בהרצליה, מתעסק בלהכפיש אותך”, כתבה, והוסיפה: “כתושבת העוטף רוצה לומר לך שוב תודה – היית עבורנו עוגן”.

מרים טישלר כתבה כי נכחה בעצמה בטוב ליבו של פדלון עם המפונים, ותיארה דאגה לפרטים הקטנים: רופאים, בגדים, אוכל ואפילו אבקת חלב מיוחדת לתינוק בן שבועיים שהגיע באמצע הלילה. לדבריה, פדלון עצמו הלך ורכש את הדברים מכספו הפרטי, “והכל תמיד בנועם, יחס אישי וכבוד האדם”.

“מנהיגות ואצילות”

בין התגובות הופיעו גם עדויות ממוקדות על רגעי משבר מול מלונות. דלית מילכטייך כתבה כי כאשר הנהלת מלון רצתה שהמפונים יעזבו, פדלון הגיע והודיע כי הם נשארים. “זו היתה מנהיגות ואצילות”, כתבה, וציינה כי היא מרוצה גם מראש העיר הנוכחי.

היו גם תגובות שהציגו את הסיוע כחלק ממערך רחב יותר של מתנדבים ותושבים. הדר לוסטיג עצמון כתבה כי לאחר הטבח הצטרפה “לתנועה של העזרה הרבה כל כך” מצד פדלון למפונים, וכי “בכל שעה של היום צלצלו אליך ואתה ענית”.

לא רק מפונים

לצד העדויות של מפונים, הופיעו גם תגובות רבות של תושבי הרצליה שטענו כי פדלון סייע למשפחות נזקקות, ניצולי שואה, משפחות שכולות, בעלי צרכים מיוחדים ותושבים שנקלעו למצוקה. חלק מהתגובות השתמשו שוב ושוב בביטויים כמו “לב ענק”, “לב רחב”, “איש של חסד”, “אוזן קשבת” ו”בן אדם לפני הכל”.

סוזי מיאמור, למשל, כתבה כי פנתה אליו בעבר עבור משפחות במצוקה, והוא דאג לשלוח סלי מזון, למלא מקררים, לסייע בביגוד, הנעלה וציוד לילדים. אוריאן תבורי סיפרה כי בתקופת הקורונה, כאשר משפחתה לא יכלה לצאת מהבית לקנות מצרכים, פדלון התקשר אליה אישית ושלח סל מזון לשבת. שלי מזרחי קמחי כתבה כי כאם לילד ניצול הנובה, פדלון היה “הראשון שהתייצב אצלנו בבית לתמוך ולחבק”, ובהמשך דאגו להתקשר, לבדוק ולסייע.

גל תמיכה חריג בהיקפו

התמונה שעולה משרשור התגובות אינה אחידה רק במישור הפוליטי, אלא גם במישור הרגשי.

רבים מהמגיבים קראו לפדלון לחזור ולהתמודד על ראשות העיר, אחרים תקפו את ראש העיר הנוכחי יריב פישר, אך החוט המרכזי שחזר שוב ושוב היה הערכה אישית לפדלון ולדפוס פעולה שנתפס בעיני מגיבים רבים כבלתי אמצעי: ראש עיר שמגיע לשטח, עונה לטלפונים, מדבר בגובה העיניים ומנסה לפתור בעיות.

הטענות בדו”ח המבקר ובכתבת התחקיר עוד ייבחנו בזירה הציבורית, ואולי גם בזירות נוספות. אבל בינתיים, לפחות בתגובות לפוסט של פדלון, קיבל ראש העיר לשעבר גל אהדה ותודה נדיר בהיקפו.