אבקש להגיב על מאמר המערכת, שפרסמתם ביום 4/9/25, ושכותרתו “טרזן על העצים ,פישר על הקרקע“.

מאמר זה חלק, אמנם, שבחים לקהילת אוהבי הטבע בהרצליה, ובפרט לקהילת נחל גליל ים (נחל גלילות), אשר נאבקת מזה זמן רב על הצלת הנחל היחיד בהרצליה ועל הטבע שמשגשג מאז ומעולם על גדותיו.

הנחל, הצמחייה ובעלי החיים אינם יכולים להגן על עצמם וקיומם מותנה באותו מיעוט של אנשים טובים, שאינם רואים בבטון את חזות הכול.

תעלת ניקוז מיותרת

אין כל ספק שיש צורך בבניית בתי ספר, אך בה במידה המתכננים חייבים לשמור על החוק, ולא לתכנן בנייה על ערוץ הנחל בניגוד לקבוע בענין זה בתמ”א 1 – תוכנית מתאר ארצית אשר מחייבת התרחקות של לפחות, 5 מטרים מגדות הנחל ולשמור על עוד 50 מטר של שטח השפעה.

אמנם נכון שהתכנון נעשה בתקופת הקדנציה הקודמת, אך האחריות היא בידי מי שמבצע בשטח כעת, כי רק הוא יכול וחייב לבדוק כל פרויקט ולשנות ככל שנתגלו ליקויים.

למרבית הצער, העירייה הנוכחית ניגשה לבניה בלי בדיקה מקדימה, והחלה להרוס את הנחל. רק כאשר קהילת הנחל התארגנה והקימה קול זעקה, ואף הגישה עתירה מנהלית, התעשה העירייה והבטיחה לפעול לשיקומו – לא לפני שכינתה אותו, במסגרת תשובתה לעתירה, כתעלת ניקוז חסרת ערך…

גם בהמשך הדברים הוקף אתר הבניה בגדרות גבוהות במיוחד שהקשו מאוד על מעקב אחר מה שמתרחש. לכן, לא הופתענו כאשר העבודות שוב התקרבו לגדה, וכאשר הנחל התמלא בכימיקלים שונים ופגע בחי ובצומח.

עד כה לא מעורבת הקהילה בתוכניות העירייה לשיקום הנחל.

קולות ניסור צורמים

לאחרונה החלו להישמע קולות ניסור צורמים והתברר שהעירייה החליטה לגזור כיליון על חורשת עצי אקליפטוס הנטועה מזה למעלה מ-50 שנים על הגדה המערבית של הנחל. היא מהווה ריאה ירוקה יפה ומצילה.

רבים מתושבי שכונת נווה ישראל בילו את ילדותם תחתיה.

הפעם לא ניתן להאשים את העירייה הקודמת. העצים לא היו אמורים להיכרת וחלקם אף נקבעו לשימור.

הצורך להסירם נובע, ככל הנראה מהחלטה לעשות שימוש כלשהו בשטח בו מצויה החורשה.

מה בדיוק מתכוונת העירייה לעשות במקום הזה? אי אפשר לאתר זאת במקורות גלויים. סוד.

חוות דעת כוללנית

החוק מחייב לקבל רישיון כריתה מפקיד היערות מטעם משרד החקלאות. אז העירייה דאגה כי אגרונום מטעמה ייתן חוות דעת שהעצים חולים ומסוכנים וחובה לכרות אותם.

חוות הדעת כוללנית ואינה מתייחסת, כמתחייב, לכול עץ מבין ה-13 בנפרד. גם להם יש זכות לחיות.

נוכח חוות הדעת החד צדדית ניתן, בלי קושי, רישיון כריתה.

החוק, במקרה כזה, נותן זכות להגיש השגה – אבל ברי כי השגה כזו טעונה חוות נוגדת. אבל כאשר הגיעו למקום נציגי הקהילה – ביחד עם אגרונומית – סירבו אנשי הקבלן לאפשר להם להיכנס ואף איימו להזמין משטרה.

ללא בדיקה מקצועית הנוגדת את עמדת מומחה העירייה, קל היה לפקיד היערות לדחות את ההשגה, באומרו שאינו יכול לחייב את העירייה לאפשר את הבדיקה.

כלומר , העירייה בכוונת מכוון מנעה את בדיקת העצים, ובעצם מנעה בכך את יישום הזכות להתנגד לכריתתם.

חורשה של כולנו

מדובר, יש לזכור, בעצים שהם רכוש כולנו.

לא ברור ממה העירייה פוחדת – האם יעלה על הדעת שגורם מקצועי מטעם הקהילה יקבע שאין כל סיבה לכרות את כל העצים, או לפחות את חלקם, וייקח על עצמו אחריות למקרה שיש בהם אכן סכנה כלשהי?

ובכלל, מה הלחץ? בית הספר אמור להיפתח רק בעוד שנתיים! למה לא לפעול בשקיפות ולאפשר את מיצוי הזכות החוקית?!

אמנם ניתן לפנות שוב לבית המשפט לעניינים מנהליים, ולעתור נגד החלטת פקיד היערות והעירייה, אך מדובר בעלויות כספיות שהקהילה מתקשה לגייס. בפועל אין לנו גישה ואפשרות ריאלית להכין חוות דעת נגדית.

התנהלות העירייה בלתי מוסברת, חסרת שקיפות ואינה לגיטימית.

עו”ד ראובן פארן, תושב הרצליה, הוא פעיל במטה המאבק להצלת נחל גליל ים ומתנדב בכלביית קיבוץ גליל ים. 

האקליפטוסים המועמדים לכריתה. צילום: אסף אמר, הרצליה העיר שלי