תושב הרצליה, אבי זלבה, פרסם בימים אלה ספר עלילתי חדש, “שלי לעד”, העוסק ברוצח סדרתי הפועל בעיר.

הספר אמנם בדיוני, אל לדברי המחבר הוא כולל תובנות אקטואליות על פשיעה, ועל היערכות עירונית ומשטרתית למניעה.

ספרו השלישי

עבור זלבה, זהו לא רק פרויקט כתיבה נוסף, אלא המשך ישיר למסלול חיים מקצועי ואקדמי שנבנה לאורך שנים, בצה”ל, במשטרת ישראל, באקדמיה ובהרצאות לציבור.

זלבה מגדיר את עצמו כקצין צה”ל ומשטרה בעברו, בעל תואר שלישי (Ph.D) בקרימינולוגיה, וכמי שמרצה בישראל על תחומי קרימינולוגיה שונים, לצד הרצאות “על הבר” בנושא רוצחים סדרתיים. הוא מתגורר בהרצליה עם רעייתו, פרופסור תמר אלמור, שהיא הדיקאנית בפועל של בית הספר ליזמות באוניברסיטת רייכמן.

הספר החדש, “שלי לעד”, מצטרף לשני ספרים קודמים של זלבה, שעסקו לדבריו בפעילות אמת של רוצחים סדרתיים ורוצחות סדרתיות. כלומר, הספר הנוכחי הוא השלישי שלו, והוא כבר נמצא בשלבי כתיבה של ספר רביעי, שגם הוא ספר דמיוני, אך הפעם כזה שיעסוק בזוגיות רעילה ובדרך להתמודד איתה.

ממשטרה לאקדמיה

זלבה נולד בתל אביב, בן להורים ניצולי שואה. לדבריו, מאז שהוא זוכר את עצמו “צילו של האסון האנושי המוחלט ריחף ברקע”, ועורר בו סקרנות עמוקה לגבי טבע האדם וגבולות הרוע. “רציתי להבין”, הוא מסביר, “מה גורם לבני אדם לחצות את הקווים האדומים האכזריים ביותר”.

את שירותו הצבאי סיים כקצין קרבי. לאחר מכן פנה ללימודים באוניברסיטה העברית בירושלים, ובאותה תקופה התגייס למשטרת ישראל. במשך שנים שירת במגוון רחב של תפקידים במשטרה, ומשם הדרך הייתה טבעית להמשיך במסלול אקדמי, עד לקבלת תואר שלישי בקרימינולוגיה.

נקודת המפנה המקצועית, שהולידה אצלו עניין עמוק וייחודי ברוצחים סדרתיים, התרחשה במהלך ביקורים בארצות הברית וברחבי העולם. כקרימינולוג וכאיש משטרה, נפתחו בפניו דלתות של בתי סוהר שמורים, ושם, לדבריו, נפגש פנים אל פנים עם רוצחים שונים, ובהם גם רוצחים סדרתיים.

המפגשים הללו, יחד עם עבודה וחילופי ידע עם שוטרים, בלשים וסוכני אכיפת חוק במקומות שונים בעולם, העניקו לו תובנות נדירות על הפסיכולוגיה של הפשע.

הרצאות וכתיבה

מאז פרישתו מהמשטרה, הוא מתעל את עשרות שנות הניסיון שלו לשני אפיקים מרכזיים – הרצאות על נושאי פשע שונים, בדגש על רוצחים סדרתיים, וכתיבת ספרים. סיפורי המתח העלילתיים מבוססים על היידע שצבר.

“המטרה שלי”, הוא אומר, “אינה מציצנות, אלא ניסיון להטיל אלומת אור אל המקומות האפלים ביותר של הנפש, וללמד כיצד ניתן לזהות את הרוע ולא להפוך לקורבן”.

דווקא הרצליה

זלבה בחר למקם את העלילה דווקא בהרצליה, העיר שבה הוא מתגורר בעשור האחרון, לאחר שנישא לפרופ’ תמר אלמור.

רעייתו מצטרפת אליו, לעתים, לסיורים בבתי סוהר ובתחנות משטרה בעולם, אם כי לדבריו, “זה לא תורם להעלאת מצב רוחה”.

הבחירה בהרצליה אינה מוסברת אצלו דרך תיאור של עיר אלימה – אלא להיפך: זלבה טוען כי גם בעיר בטוחה יחסית, כמו הרצליה, שום דבר אינו מבטיח מה יקרה בעתיד.

עלילת הספר עוסקת ברוצח סדרתי שהוא “אינסל” – מתנזר בעל כורחו – אשר נדחה כשהיה תלמיד תיכון ונושא עימו את צלקת הדחייה גם לאחר שבגר, ובזמן שהוא ממלא תפקיד חשוב בחייו הבוגרים.

לדבריו של זלבה, הספר נכתב מנקודת מבטו של הרוצח הסדרתי, והוא מציין כי זהו עניין מטריד לכשעצמו. הוא מודה שהופתע “באיזו קלות יכול מוחו של האדם לשקוע בפנטזיות כה אפלות”. הספר מתמקד גם בקורבנות, נותן להם זהות ושם, ועוסק גם בפעילות משטרתית ועירונית.

אי אפשר לזהות

בישראל, למרבה המזל, אין הרבה רוצחים סדרתיים. לטענת אבי זלבה, הוא יכול למנות עשרה רוצחים סדרתיים בישראל, אבל חלקם כבר מתו והייתר נמצאים בבית סוהר. באקדמיה ובהרצאות הוא מתמקד ברוצחים סדרתיים בעולם.

זלבה גם מדגיש כי אין לנו יכולת לזהות רוצח סדרתי. עם זאת, לדבריו, יש לנו אפשרות למנוע את התהוות התנאים ליצירתם של רוצחים סדרתיים, אבל זה כבר נושא בפני עצמו.

ד”ר אבי זלבה. צילום: פרטי