נדחתה העתירה שהגישו תושבים בהרצליה כנגד שביל האופניים "שרון" שנמצא לאורך דרך ירושלים. העותרים חויבו לשלם 20,000 שקל הוצאות משפט בין היתר גם לעיריית הרצליה. התושבים מצידם מקווים שהעירייה בכל זאת תשמור על זכויותיהם.

כזכור, כפי שדווח ב"שרון אונליין", לפני כחודשיים הוגשה עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בתל אביב בנושא המתנגדות למתווה הנוכחי של שביל האופניים "אופנידן", שאמור לחבר בין הרצליה ורמת השרון לתל אביב.

בעתירה טענו העותרים כי הם לא היו שותפים לתוכנית, מסלול השביל השתנה והמסלול החדש אמור להיבנות צמוד מאוד לבתי המגורים מה שעלול לפגוע באיכות החיים שלהם.

שביל "שרון" של רשת אופנידן הנבנה על ידי חברת נתיבי איילון בשיתוף עיריית הרצליה ומשרד התחבורה, עתיד כאמור לחבר את הרצליה לרמת השרון ותל-אביב. העבודות החלו לפני כשלושה חודשים בדרך ירושלים בעיר ויימשכו כתשעה חודשים.

"שביל שרון", יהיה באורך של כ-16 ק"מ, והתוואי שלו יהיה לאורך כל דרך ירושלים ויעבור דרך רמת השרון לפארק הירקון, עד מסוף סבידור בתל אביב.

העותרים היו כמה עשרות תושבים מהרצליה ומרמת השרון שהיו מיוצגים על ידי עוה"ד דן אור וחגית הלמר ממשרד עוה"ד עמית פולק מטלון ושות'.

הדמיה של שבילי אופנידן. קרדיט: נתיבי איילון

המשיבות היו הוועדה לתכנון ובנייה של  עיריית הרצליה, הוועדה המקומית לתכנון ובנייה של עיריית רמת השרון,  חברת נתיבי איילון,  הוועדה המחוזית המשותפת לתכנון ובניה מתחם תע"ש השרון.

כאמור, בית המשפט, בראשות השופט עמית קובי ורדי דחו את העתירה בין היתר בשל השיהוי בהגשתה כמה חודשים לאחר שהעבודות התחילו.   "לאחר ששמעתי ארוכות את הצדדים ועיינתי בכתובים ,כולל בתשריטים שהומצאו לבקשתי", כתב השופט בפסק הדין, "החלטתי לדחות את העתירה וזאת הן עקב טענות מקדמיות של שיהוי מעשה  עשוי ואף התנהלות בעייתית מבחינת העותרים והן לגופו של עניין מבחינת מהות  הדברים".

עוד סיבה לדחיית העתירה כדברי השופט היא "פורפורציות". "אני סבור", כתב השופט בפסק הדין, "שבסופו של יום מילת המפתח בתיק זה הינה 'פרופורציות' ויש לשים לנגד עינינו את העובדה שמדובר בשביל אופניים בלבד ברוחב של 3.5 מטר ולא בכביש מספר 1 או איצטדיון כדורגל או פרוייקטים ענקיים של מגורים ו/או מסחר אליהם התייחסו  העותרים בניסיון ללמוד מפסקי הדין בעניינם גזירה שווה" .

עוד מוסיף השופט כי שביל אופניים הוא דבר מבורך. "שביל אופניים הוא דבר מבורך ופרויקט ציבורי בעל אינטרס ציבורי מהמעלה הראשונה", כתב השופט, "שיכול לעזור הן לציבור המשתמשים בו, שיוכלו בבוא היום לנסוע לאורך שביל זה בקטע כולל של כ- 100 ק"מ, כאשר העותרים מנסים בכל דרך למנוע פרויקט חשוב זה , בסופו של  דבר עקב טענת NIMBY (NOT IN MY BACK YARDׂׂ), שכן השביל אמור לעבור בסמוך לבתיהם. זאת, כאשר העותרים יודעים שמשמעות קבלת העתירה הנה למעשה שלא יקום לפחות  כנראה בעשר השנים הקרובות שביל אופניים שיקום, לשיטתם, אם בכלל, רק לאחר טיהור הקרקע, הכנת תכניות מפורטות והוצאת היתרי בניה מכוחן, תהליך  שייקח שנים רבות ואולי אף מדובר במספר דו ספרתי של שנים".

עוד טען השופט, בניגוד לטענת העותרים, כי העותרים ידעו על שביל האופניים המתוכנן כבר בשנת 2020.

התושבים שהגישו את העתירה הגיבו באכזבה רבה. יעל פדר, תושבת הרצליה וממגישות העתירה אמרה ל"שרון אונליין": "כבר עשרות שנים שאנחנו גרים ליד התע"ש. לא תמיד היה נעים לגור כאן. לפעמים המפעל התפוצץ והחלונות בבית נשברו. לפעמים שמענו סדרות אינסופיות של פיצוצים עמומים ולפעמים הלילות שלנו לוו בריחות רעים. אבל היו בכך גם יתרונות. ליד הגדר של התעש הרגשנו קצת קרובים לטבע למרות שאנחנו גרים בעיר. ראינו המון חיות; תנים קיפודים ואפילו שועל. למדנו לזהות מינים שונים של ציפורים. הלכנו כאן לטייל עם הכלבים, לצעוד ולשחק עם הילדים. אפשר היה להרגיש כאן את הטבע. את חלופי העונות. לראות את הפרחים של החורף הופכים לקוצים של הקיץ. להריח את הגשם הראשון. לראות את הגבעולים הירוקים שמתחילים לבצבץ אחריו.

"יום אחד גילינו שליד השכונה השקטה שלנו המורכבת מבתים פרטיים ובנייני דירות נמוכים עומדת לקום 'עיר' חדשה. שכונה של רבי קומות במקום התעש שאמור לפנות את מקומו. אצנו רצנו לנסות לבטל את רוע הגזירה וכמובן שלא הצלחנו, אבל 'סוכריה' אחת כן קיבלנו. קיבלנו הבטחות שלטוניות מראשת העיר, בזמנו, מראשת מנהל התכנון ומעוד גופים שלטוניים וחוזקו במשך השנים בידי כל נושאי התפקידים, כי בינינו לבין השכונות החדשות יישמר שטח ירוק. חיץ. ואם יצטרכו תבנה גם גבעה אקוסטית שתחסום את מטרדי הרעש מהכביש החדש המתוכנן בשכונה החדשה. כביש שיהיה המשך של דרך ירושלים. חלפו הימים והשנים. שטח התעש שלידנו אכן פונה אולם תוכנית התעש לא התקדמה מסיבות שונות וביום בהיר אחד, לפני כחודשיים הודיעו לנו שבעוד יומיים יעלו הטרקטורים על השטח הירוק שלנו כדי ליצור שביל אופניים. שביל אופניים ירוק. ולידו מדרכה ירוקה. וישתלו גם כמה עצים במקום העצים הקשישים שמתכוונים לעקור כי הם לא עומדים בדיוק בנקודה שהמתכנן רצה. גם הם ירוקים כמובן. ואחרי שביל האופניים יסללו את המשך דרך ירושלים, שהיא כבר לא כל כך ירוקה אבל היא חוקית. מותר להם. על סמך מפות מתקופת המנדט. וכבר אי אפשר לחכות כי תוכנית התעש לא מתקדמת. ובסוף תקרה תוכנית התעש ויסללו שם עוד דרך, מטרופולינית, שזה אומר דרך רחבה ובעלת נפח תנועה גדול. הכל לפי החוק. ובמקום השטח הירוק, ה'סוכריה' היחידה שהובטחה לנו, נגור ליד כ-100 מ של אספלט וזיהום אוויר.

"ואנחנו מביטים בעיניים כלות בשטח התעש שכבר מזמן מפונה ומחכה להתחלת הבנייה בו כי כל העתירות שביקשו להשאירו כשטח ירוק נדחו. ולא מבינים למה הגיון לחוד וצדק לחוד ולמה לא  מעבירים את כל הבנייה לשם למרות כשכולם מבינים שזה הדבר ההגיוני לעשות. וכך הגענו אתמול לבית המשפט ושמענו את עורכי הדין שלנו ושל הצדדים מתדיינים במילים משפטיות גבוהות על תוכנית כזאת ותוכנית אחרת. הכל לפי החוק. אתמול נדחתה העתירה שהגשנו. אל תאמינו להבטחות שלטוניות. האזרח הקטן שוב נרמס תחת שלטון החוק. ועצוב לי, עצוב לי מאוד".

תגובת התושבים להחלטת בית המשפט:"לצערנו הרב בית המשפט העדיף את טענות המדינה והעיריות עד כדי אי דיוקים קשים בלשון המעטה.

"מן הצדק היה כי העירייה שאמורה לדאוג לתושבי העיר היתה עומדת לצידנו ולא נגדנו כשברור לכל כי יש גם אפשרות אחרת שלא תפגע באף אחד והחלופה הנוכחית היא לא האפשרות היחידה הקיימת.

"במשך שנים רבות קיבלנו הבטחות שלטוניות מכל הגורמים הרלוונטיים (החל מראשי הערים השונים וכלה במנהל התכנון וועדות הבנייה) כי השטח הזה יישאר שטח ירוק ויהווה חיץ בין השכונות הקיימות שהן ברובן שכונות קוטג'ים ובנייה נמוכה לבין תוכנית התעש שמתכננת בנייה גבוהה ורוויה. ועכשין לאור החלטת בית המשפט שלא התייחס כלל להבטחות בכתב שניתנו לנו יהיה כאן שביל אופניים ברוחב 9 מ' ולא 3.5 כפי שהוצג בבית המשפט ולאחריו בבוא היום יהיה כביש דרך ירושלים ולא יהיה שום זכר לא לחיץ ולא לירוק.

"למרות פסיקת בית המשפט, אנחנו התושבים עדיין מקווים ומצפים שהעירייה תעמוד לצידנו ותקיים את ההבטחות שניתנו לנו בעבר".