אבות רבים לניצחון ועוד הרבה יותר מזה למדליית זהב אולימפית. הרבה אבות היו מאז אתמול למדליה הסנסציונית והמפתיעה של גולש תום ראובני מבני הרצליה – ויהיו עוד הרבה בהמשך. אלא שהאמת במקרה שלו די פשוטה: למדליה הזו יש אב רוחני אחד. הוא עצמו.

האזינו: תום ראובני מדבר על החטופים >>>

בשיחה מפריז עם "שרון אונליין", אומר המדליסט הטרי: "אני לא כישרוני ולא מיוחד, אני אדם רגיל שבוחר להסתכל על מטרה רחוקה. יש לי מחברת שבה ספרתי כל יום את הימים שנותרו מטוקיו ועד פריז. אני ההוכחה שמחשבה מייצרת מציאות, וזה המסר שלי גם לדור הצעיר: "גם ברגעים קשים שלא אפשרי. פשוט להמשיך".

בניגוד לכל הזוכים האחרים, ראובני בן ה-24 לא נכלל אפילו ברשימת הזוכים הפוטנציאליים למדליה של המשלחת הישראלית לפריז. הוא עצמו מספר כי על מדליית זהב חלם רק בלילות, שם ראה עצמו מתייצב על הפודיום היוקרתי – אבל זה קרה רק שם. עד למדליה האולימפית הוא היה קרוב, אך מעולם לא הצליח להשיג מדליה בתחרות בינלאומית.

תום ראובני וחברתו. צילום: הועד האולימפי

כשמבקשים מראובני להצביע על תכונה אחת שהביאה לפודיום, הוא לא מהסס: "אתמול ההורים שלי אמרו שאני מאוד עקשן. הם מספרים איך התעקשתי על החלומות שלי מגיל צעיר, ולא ויתרתי. זה ההזדמנות להודות למשפחה שלי, שבאמת תמכה תמיד".

האמת צריכה להיאמר: ראובני אמנם ספורטאי מבני הרצליה, ובילה על הקו בין ביתו בראש העין לעיר בשרון במשך שנים רבות – אך מאז גיל 17 התאמן במסגרת הנבחרת בשדות ים. ובכל זאת, הוא יהיה סמל בהרצליה, שבדומה לספורטאים אולימפיים אחרים עשוי לסמן את הדרך לדורות אחריו.

מספיק לצפות בסרטון הווידאו המתעד את ילדי בני הרצליה השייטים צופים בראובני זוכה במדליה – ויוצאים מגדרם ברגע הזכייה. אחד מהם אולי יהיה ראובני הבא.

בין המתנה דרוכה ומורטת עצבים לתגובה מאיראן, חזבאללה או משתיהן ביחד, לדכדכוך הלאומי הכללי, סיפקו ראובני הצעיר ויתר המדליסטים רגעים של נחת מלווה בדמעות של אושר עבור ישראלים רבים.

ולמרות זאת, הוא עצמו מבקש להזכיר לו ולנו מה חשוב באמת בימים האלה: "עוד חלום שיש לי זה לחזור הבייתה ולראות את החטופים כאן בבית. זה באמת הרבה יותר חשוב מהמדליה. לפעמים אני חושב על זה שאני זוכה במדליית זהב וכל התקשורת עליי והכל כאן בטירוף – ועדיין יש אנשים שנלחמים על חייהם בעזה. מגיע להם ולמשפחות שלהם שישובו הבייתה".