עולם הספורט והתקשורת בישראל איבד היום, שלישי 23 בדצמבר, את אחד מעמודי התווך שלו. אבי מלר, האיש שהיה מזוהה יותר מכל עם הכדורגל הבריטי ועם תרבות שידור ג’נטלמנית, הלך לעולמו בגיל 72 לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן.

מלר שהתגורר ברעננה לא היה רק פרשן; עבור דורות של אוהדים הוא היה האיש שלימד אותם שספורט הוא בראש ובראשונה תרבות, צבע וסיפור אנושי – וכל זאת מתובל בהומור יבש, אינטליגנטי וחד, עם משחקי מלים, שהפכו לסימן ההיכר שלו.

מלר נולד בשנת 1953 וגדל בשכונת נווה שאנן בחיפה. הוא למד בבתי הספר בארי והריאלי בעיר, ואת שירותו הצבאי עשה כלוחם בחיל השריון, כשהוא משתתף בקרבות הבלימה הקשים ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים. בתום המלחמה המריא ללונדון ללימודי תקשורת – שהות שהפכה לעשור של התאהבות מוחלטת בכדורגל האנגלי ובמועדון ווטפורד.

כשחזר לישראל בשנת 1984, הביא עמו סגנון עיתונאי שעוד לא נראה כאן: ידענות אנציקלופדית לצד משחקי מילים ושנינות שהפכו כל דיווח לחגיגה של שפה.

בשנת 1992 הצטרף לערוץ הספורט, שם יצר יחד עם חברו הקרוב מודי בר און ז”ל את “אולפן ליגת האלופות” המיתולוגי. השילוב בין השניים הגדיר מחדש את הטלוויזיה בישראל, והפך את שידורי הספורט למדורת שבט של ידע ותרבות.

מלר סירב להיכנע לניתוחים טקטיים יבשים והעדיף תמיד את הפיקנטריה, את ההיסטוריה ואת החיוך. הוא היה איש אשכולות, חובב תיאטרון וקולנוע מושבע, ונהג לומר בדרכו הייחודית כי הוא מקווה שעל מצבתו ייכתב רק דבר אחד: “היה חבר של מודי בר און”.

בשלוש השנים האחרונות נאבק מלר בסרטן העור. הוא חשף את דבר מחלתו באומץ, וגם בימיו הקשים ביותר התעקש להמשיך לשדר ולכתוב, כשהוא מוצא בעבודה ובקשר עם הקהל נחמה וכוח.

בראיונותיו האחרונים סיפר כי הוא אינו לוקח דבר כמובן מאליו, אך תמיד שמר על אופטימיות ועל אותו חיוך ממזרי שליווה אותו לאורך עשרות שנות קריירה ב”מעריב”, “גלובס”, “גלי צה”ל” וכמובן על המסך.

מלר, שהתגורר ברעננה והיה דמות מוערכת בקהילה המקומית ובכל רחבי הארץ, הותיר אחריו משפחה, נכדות וקהל עצום של מעריצים שאיבדו היום חבר קרוב מהמרקע.

מותו הוא סופו של עידן בשידורי הספורט בישראל – עידן שבו הידע היה רחב, השפה הייתה עשירה וההומור היה המלך.