בית המשפט לעניינים מנהליים (המחוזי) בתל אביב הורה לעיריית רמת השרון ולוועדה המקומית לתכנון ולבנייה רמת השרון לתקן את המידע התכנוני על ארבע חלקות ברחוב הגפן שבשכונת נווה מגן. מדובר ברחוב, שמקביל לכביש 5, מצפון לסוללה ולקיר האקוסטי שמפרידים בין הציר הסואן לבין בתי שכונת היוקרה הוותיקה. זהו רחוב עם ייחוס ייחודי: בעבר התגוררו בו עזר ויצמן, יהושע שגיא וחיים ברלב זכרם לברכה, ועמוס חורב יבדל"א.

בית המשפט קבע, כי העירייה סימנה כ-40% משטח הקרקעות כשטח ציבורי פתוח, אבל השטח הציבורי משתרע על 15% מכל חלקה. השופט גלעד הס קיבל בחלקה את עתירת הבעלי הנדל"ן ברחוב הגפן 34, 36, 38 ו-40. פסק הדין ניתן ב-20 באוקטובר 2026, כאשר העותרים הם יורשי רות רוזן ז"ל, רינה קלמן, דני דולב, נעמי ים שחור, ומנחם ים שחור שעתרו נגד העירייה והוועדה המקומית.

מאות מטרים נלקחו בכל חלקה

ארבע החלקות נמצאות מצפון לכביש 5, ושטחה של כל אחת מהן כ-1,100 מ"ר. לטענת העותרים, המחלוקת התגלתה כאשר אחד מהם ביקש למכור את חלקתו ובירר את מצבה התכנוני. במערכת המידע העירונית ובמידע שנמסר לציבור הופיע פיצול: כ-660 מ"ר למגורים וכ-440 מ"ר לשטח ציבורי פתוח, כלומר שצ"פ.

העותרים טענו שהם מחזיקים במלוא שטח החלקות, הרשומות בשלמותן בלשכת רישום המקרקעין, ושהשטח הציבורי נמצא מחוץ להן. העירייה והוועדה המקומית טענו שהסימון משקף את תוכנית המתאר רש/210א', שנכנסה לתוקף במרץ 1971. המחלוקת, כמובן, לא הייתה על תוקף התוכנית, אלא על מיקום השטח הציבורי: האם הוא חודר לחלקות, ואם כן, באיזה היקף.

המומחה דחה את 2 הגרסאות

המודד זוהר עירון, שמונה בהסכמת הצדדים למומחה מטעם בית המשפט, לא קיבל במלואה אף אחת מהעמדות. הוא קבע שהשטח הציבורי אכן חודר לחלקות, אך בעומק של כ-7.5 עד 9 מטרים, ולא כ-20 מטרים כפי שטענו הרשויות. המשמעות שהוצגה היא כי כול חלקה איבדה 165 מ"ר, שהם כ-15% משטחה, ולא כ-440 מ"ר כפי שטענה העירייה.

השופט אימץ את חוות הדעת ואת התשריט שצורף אליה. דרישת העותרים לקבוע, שאין בכלל שטח ציבורי בחלקותיהם נדחתה, ולכן העתירה התקבלה בחלקה בלבד.

היתרי הבנייה: בניגוד לעירייה

התוכנית ההיסטורית נערכה ידנית, בקנה מידה של 1:5,000, ללא קישור לרשת קואורדינטות. המומחה בדק את התשריט במדידה ידנית והצליב את התוצאה עם תוכניות נוספות, היתרי בנייה ומסמכי תכנון. היתרי בנייה ניתנו לאורך השנים. הם לא הציגו עמדה עקבית שלפיה כ-40% מהחלקות מיועדים לשטח ציבורי. באחד ההיתרים, מיולי 1980, אף אושרה הקמת מחסן במקום שהרשויות טענו בהליך הנוכחי כי הוא שטח ציבורי פתוח.

השופט קבע שהסתירה, הטעות המשמעותית והפגיעה בזכות הקניין מצדיקות התערבות שיפוטית. השופט מתח ביקורת על העירייה, שלא בדקה את הנושא לעומק, כאשר בעלי החלקות שלחו לה מכתבים. הוא קבע שיש בכך חוסר הגינות כלפי האזרח.

אז מה העירייה תצטרך לתקן

העירייה והוועדה המקומית נדרשו לתקן את מערכת המידע הגאוגרפי ואת המידע התכנוני הנמסר לציבור, בהתאם לתשריט המומחה. השופט תהה מדוע הרשויות מתעקשות לסמן כ-40% מהחלקות כשטח ציבורי פתוח, אך במשך כ-55 שנה לא פיתחו אותו לטובת הציבור.

העותרים יוצגו בידי עורכי הדין אוהד רוזן וליאור סוקול. העירייה והוועדה המקומית לתכנון ובנייה רמת השרון יוצגו בידי עורך הדין ברוך חייקין ועורכת הדין ליאת שני-דיחובסקי. העירייה והוועדה המקומית ישלמו לעותרים שכר טרחת עורכי דין בסך 30 אלף שקלים בתוספת מע"מ, וכן 70% מהסכום ששילמו למומחה שמינה בית המשפט.