שרון קניאל רובינשטיין חוזרת ומזכירה לנו את השתלשלות העניינים – והפעם בטור רציני, מסודר ובו עשרות מקרים מאומתים

השבוע, אולי בשל אסקפיזם, או בשל עבודה רצופה ללא הפסקות, התנתקתי קצת מהחדשות. איך אמרה קולגה? מי שצריך לשירותים – שישתה פחות, או שיתאפק. אז התאפקתי ולא ראיתי חדשות. ממילא סף הלחץ גבוה, המכירות הישירות מהחקלאים ממשיכות והעולם השתגע, אבל משרד החינוך עודנו עומד על תילו – עובדה מרגיעה לכשלעצמה, או שלא – תלוי את מי שואלים.

מפה לשם, נזכרתי בסרטים האהובים עלי, ועד כמה הם מתאימים למצב, אם כי אני מודה ששיניתי קצת את הסדר:

• "התפרצות", "התפשטות" ו- "מגיפה" הם סרטי מגיפות ידועים, קודש לקורונה הם, אלא לראותם בלבד."
• "חגיגה בבונקר" – דרמה. משפחה מבני ברק שמסתגרת בבית למשך חודשיים בשל מגיפה.
• "בניין רם אינו עונה" – קומדיה מופרכת של טעויות, על משרד חינוך שמפיץ הנחיות סותרות.
• "שובה של הג'דע" – פעולה. מורה מלמדת בזום, בקפסולות ותורנית במהלך הפסקות התלמידים.
• "הקרב על החופש" – הגשש החיוור מנצחים על היאבקות בוץ בין ארגוני המורים, האוצר וההורים.
• "המורים באים" – קומדיה. מורים המזהירים מפני התפרצות מחודשת של מגיפה, אולם ההורים ומשרד האוצר טוענים שהם סתם מקטרים.
• "גלנט וחצי". סרט בורקס קלאסי. שר חינוך שתפקידו מתפצל בין שר חינוך ועוד שר לענייני מים והשכלה גבוהה. אל דאגה – עד סוף הקדנציה הכל מסתדר.
• "בוז לחופש הגדול" – אקשן. הורים זועמים מעוניינים לבטל את החופש.
• "הקורונה מכה שנית" – מתח, סרט על התפשטות אקספוננסיאלית של מגיפה במערכת החינוך.
• "המסיכה" – סרט דוקומנטרי – עם פילטר, בלי פילטר – בסוף כולן על הסנטר.
• "משחקי הקץ" – סדרה שרצה כבר למעלה מעשר שנים על שני מורים בדימוס שעומדים בראש ארגוני מורים. לסדרה יש ספין אוף על ראש ממשלה ורעייתו.
• "צרות גדולות בחדרה טאון" – עלילות זוג חובשים המוקפצים לבדיקות קורונה מתמשכות בעיר.
• "אני רואה אותך בדרך לגימנסיה" – כישלון קופתי בירושלים, ששינה את שמו ל"אני יודע מה עשית בגל הקורונה האחרון".
• "A new hope" -סרט פנטזיה. המפיקים שקלו להעניק לו את השם "התקווה", אבל וויתרו, בלחץ ההורים.

*כל קשר בין הסרטים למציאות קלוש. המחברת אינה אחראית למרחק שבין שני תלמידים היושבים ליד שולחן אחד, עם מזגן תקין או מקולקל בכיתה אחת, תלמידים שחם להם מדי או קר להם מדי או הכל ביחד, עם מסיכה על הסנטר, עם או בלי מסיכה באופן כללי, בכיתות ברוחב סטנדרטי של 7 מטרים (בערך) שמספיקה לעד 20 תלמידים אמריקאיים או שבדיים, אבל קשיי תקציב מובילים לדחיסה של כ- 35 תלמידים ישראליים עצבניים שאינם מסוגלים להקפיד על ריחוק חברתי.

**המידע והנתונים במאמר אינם מהווים המלצה לצפות או לצרוך סרטים, סדרות ואמצעי בידור אחרים וכן אינם תחליף לייעוץ המתחשב בחינוך וברעיונות של כל אדם.