אור בומשטיין, בן 30 מרמת השרון, הוא לא אחד שיוותר לעצמו להגשים את כל שאיפותיו ורצונותיו. גם העובדה שהוא נמצא מגיל צעיר על הרצף האוטיסטי לא עצרה אותו מלהגשים את החלום הגדול שלו – להיות דוגמן. בחודש שעבר החלום התגשם, כאשר הצטלם לקמפיין אופנה. אבל עד שזה קרה, אור עבר חיים לא פשוטים כפי שתבינו עוד מעט.

"הפעם הראשונה שאובחנתי היה בערך בגיל 3-4", מספר אור בראיון ל"שרון און ליין",  "רק שאז לא נמצאו תשובות של ממש ובגיל 10-11 עברתי אבחון שני ואז נמצא שיש לי אספרגר (בעיות חברה) ופה חיי השתנו. באותה תקופה למדתי בבית הספר היסודי אנתרופוסופי שהוריי היו ממקימיו ביחד עם קבוצה של הורים נוספים ב-1996 ובסופו של דבר לאחר האבחון שבו נמצא אצלי אוטיזם בתפקוד גבוה חבריי וחברותיי לספסל הלימודים, על אף היותם רגילים, קיבלו אותי באהבה גדולה כפי שאני".

ההמשך היה עבורו קשה יותר, כפי שהוא מתאר: "אחרי שסיימתי 6 שנים בבית הספר היסודי המשכתי לחטיבת הביניים ולתיכונים. עברתי לא מעט תחנות בתי ספר כי היה לי קושי של התמודדות מהבחינה החברתית בעיקר ובסופו של דבר פרשתי מלימודים קצת אחרי שמלאו לי 18 בלי תעודת בגרות ובלי 12 שנות לימוד כיוון שפשוט מצד אחד הרגשתי שאני לא רואה את עצמי ממשיך בסיטואציה שנוצרה בי ואומנם היה לי מאוד לא פשוט בכלל, אבל מצד שני אני שלם עם ההחלטה שלי".

לאחר שפרש מהלימודים עזר למשך תקופה בעסק של אביו למכירת אלבומים, מעטפות ובולים. "לאחר מכן התחלתי בהדרגה את תהליך כניסתי לעולם התעסוקה תוך כדי התנדבות בדואר של בית חולים איכילוב ולאחר שכבר הצלחתי להיכנס משמעותית לענייני התעסוקה וקידום העזרה והיכולת שלי לתת מעצמי. עברתי כמה תחנות עבודה נוספות כמו חברת  סקאן-דוק, ארגון ההסתדרות ובמקביל גם הייתי תקופה בלימודי שפת חוץ ואפילו הצלחתי לסיים סמסטר אחד ואז בינואר 2014 חיי העבודה והתעסוקה שלי השתנו משמעותית ומאז אותו יום אני עובד בקופת חולים מכבי עד היום שזה שיא ענק מבחינת זמן עבודה משמעותי יותר מכל עבודה אחרת שבה עבדתי בעבר".

אור, מהם הקשיים הכי קשים שבהם נתקלת?

"הקושי הכי משמעותי בחיי הוא ההתמודדות עם עצמי כי מדי פעם חוויתי עליות וירידות מבחינת מצב הרוח. זה קושי שאני סוחב עמי עוד מתקפת הלימודים בבתי הספר השונים. הרגשתי ככה, אך כיום אני לא לבד, מראה בגרות ויש מי שמדברים איתי, יש מי ששומעים אותי, יש מי שמקשיבים לי ויש מי שרוצים לעזור לי וגם להיות שם בשבילי".

האם יש שינוי מצד החברה בשנים האחרונות לאנשים שעל הרצף האוטיסטי?

"בהחלט. יש שינוי משמעותי מאוד בשנים האחרונות. אני בן אדם שמאמין בשוויון חברתי (וגם זוגי) ובשנים האחרונות אני התחלתי להתקרב לחברה הרגילה במיוחד במועדונים שונים הודות לביטחון העצמאי והאישי שצברתי ובנוסף ביכולת שלי לתקשר עם אנשים בחברה הרגילה ולא משנה מאיפה. זה התחיל מזה כשיצאתי למסיבות במועדונים שונים וזה מה ששינה לי את החיים היכולת שלי לתקשר עם אנשים רגילים לחלוטין שבסופו של דבר מקבלים אותך באהבה מאוד גדולה וכפי שאתה ואפילו גם חוגג איתם ימי הולדת שלך במסיבות במועדונים וזה מראה על שינוי גדול ומשמעותי שהחברה המיוחדת זוכה לו בשנים האחרונות וזו שמחה וגם התרגשות גדולה עבורי ויש מה להיות גאה בכך".

מהיכן הגיע החלום שלך להיות דוגמן ומה עשית בנדון?

"כשעוד הייתי ילד הייתי צופה בקמפיינים לאופנה של חברות אופנה כמו קסטרו, פוקס, TNT (שכבר לא איתנו), רנואר ועוד. בנוסף, שחקנים ששיחקו בסדרות בטלוויזיה ובסרטי קולנוע גרמו לי להתעניין בבגדים שלבשו רק שאז לא ידעתי מאילו חברות הם לקחו את הבגדים אך בכל זאת התעניינתי. ככל שגדלתי והתבגרתי המשכתי להתעניין בביגוד ובדוגמנות ובשנים האחרונות אנשים מיוחדים מחו"ל זכו לקבל צילומי דוגמנות בחברות אופנה גדולות ופה הרגשתי שזה יכול לקרות גם אצלנו והשאלה רק איך ומתי. באותו זמן כשהתחלתי לנסות לעשות את הצעדים הראשונים בניסיון לפנות לצילומים דרך חברים וחברות. ידעתי שהסיכויים נמוכים אבל לא וויתרתי גם כשידעתי שזה יקח לא מעט זמן. הרשתות החברתיות התקדמו וכך עם התקדמות היכולת התקשורתית שלי אז גם התחלתי לפנות לצלמים ובקיץ האחרון הצטלמתי בתור ניסיון ראשוני וההצלחה הייתה אדירה ואז תוך כדי ראיון הבעת מודעות לאוטיזם ותוך כדי שאני מספר את סיפור חיי בחודש אוגוסט האחרון בראיון בתקשורת ברדיו החברתי הראשון ועל החלום שלי להיות דוגמן קיבלתי במפתיע פנייה מהסטייליסטית טל פז אבל אז נכנסו לסגר שני ולא ידענו מה יהיה בהמשך. לפני כחודש זכיתי בפעם הראשונה אי פעם להצטלם להפקת האופנה הראשונה שלי אי פעם עם בגדים של רשת ארקטה ומשקפיים מרשת  Eye like optic שגם כתבו עליי בעמוד הפייסבוק שלהם ועם שיתוף פעולה של הסטייליסטית טל פז והצלם בועז רובין. אני מאוד שמח וגאה להצטלם לדוגמנות ומי יודע אולי להיות הדוגמן הראשון אי פעם שנולד עם אוטיזם ואין מה להתבייש בזה".

האם היותך על הרצף מקשה עליך בעניין זה?

"עכשיו, עם הפקת האופנה הראשונה שלי אי פעם בתור דוגמן מתחיל אני לא מרגיש שזה מקשה עליי. אני כבר מוכיח ומראה את עצמי למצלמות וגם לפלאשים ולא חושש מזה ואני מעריך שעם הזמן יהיו עוד פניות אליי מצלמים ומחברות אופנה שונות ובתקווה גם מחברות אופנה גדולות ומשמעותיות יותר ומי יודע אולי אפילו מחו"ל ייפנו אליי".

מה המסר שלך לציבור ולבעלי מוגבלויות?

"המסר שאני רוצה להעביר לאוכלוסייה המיוחדת הוא שלא תוותרו על החלומות שלכם, בדיוק כמו שאני לא ויתרתי. אני יודע שיש דברים לא פשוטים והדרך אינה קלה להצלחה וזה ככה בחיים אך אני לא וויתרתי במשך שנים וגם כאשר חוויתי עליות וירידות במצב הרוח שלי המשכתי להיות אופטימי וגם כשזה לוקח לא מעט זמן עדיף למען העתיד שלנו לא לוותר, לא להרים ידיים ופשוט להיות אופטימיים כי זה אפשרי בהחלט".