הם יוצאים לפעילויות מבצעיות במסגרת שירותם הצבאי, חווים חוויות מטלטלות, נושאים עימם מטענים רגשיים, וחלקם שבים הביתה לא כמו שיצאו. מדובר בסוג של פציעה שקופה ומדממת שאף אחד לא רואה. עם מציאות מורכבת זאת מתמודדות ביום יום אלפי נשות הלומי קרב, שערב הוקרה מיוחד לכבודן התקיים בשבוע שעבר על ידי עמותת "שותפות מגן ישראלית".

הנתונים המחקריים (בארץ ובארה"ב) מצביעים על כך שכ -11% מתוך היוצאים לפעילויות מבצעיות יפתחו פוסט טראומה בשלב זה או אחר בחייהם. מדובר על למעלה מ-40,000 הלומי קרב שחיים בישראל שאינם ניגשים להכרה במשרד הבטחון ומתמודדים עם הפציעה השקופה לבדם. לשם השוואה רק כ-5,600 הלומי קרב מוכרים כיום במשרד הביטחון. כלומר על כל הלום קרב מוכר, יש כ-8 הלומי קרב שאינם מוכרים. החזון של העמותה הינו לאתר את יוצאי צבא אלו וללוותם להכרה באגף השיקום.

באופן טבעי מי שמקבל את הפוקוס ותשומת הלב בכל פעם שנושא זה עולה לכותרות, אלו הם הלוחמים עצמם שנכחו בזירת האירוע המטלטל. אולם לצידם, קיימת קבוצה נוספת באוכלוסיה שלמרות שלא נכחה בזירת הקרב פיזית, גם היא חווה את סממני הפוסט טראומה. אלו הן הנשים העומדות לצד יקיריהן.

לדברי קרן לבחר בירנבאום ולילך פלנר, חברות בוועד המנהל של העמותה, קבוצה זו כמעט ואינה מקבלת כל סיקור תקשורתי או תשומת לב, והמודעות אליה מאוד נמוכה. משיחות שהן קיימו עם נשות הלומי קרב הן מתארות תמונה כואבת: "מדובר בנשים שעומדות לצד יקיריהן הלומי הקרב וחוות את חוויות שדה הקרב מבלי שהיו נוכחות בו. הן אלו שנמצאות לידם יום יום שעה שעה, מכילות, מקשיבות, סופגות, מהוות עבורם סלע יצוק ואיתן, אך גם הן זקוקות לתמיכה. הן אינן מצוידות בכלים והכוונה כיצד לגשת ליקיריהן. גם הן זקוקות לטיפול כי הפוסט טראומה היא פצע מדבק. זהו פצע שעובר ומחלחל אט, אט, גם למי שלא נכח בזירה. עצם השהייה והחיים לצד הלום הקרב, גורמים לפצע זה להתפשט, וכך באופן הדרגתי, סממני הפצע מגיעים לכל מי שחי עימו בסביבתו הקרובה".

חברי הועד המנהל עם צחי הלוי

על מנת להעלות את המודעות לקבוצת הנשים ולהעצימן, עמותת "שותפות מגן ישראלית" קיימה ערב הוקרה למענן שהתקיים ביום שני שעבר תחת השם "מתחזקות יחד" באולם מועצה איזורית דרום השרון, בהנחיית צחי הלוי, ובו נכחו למעלה מ-100 נשים, בנות זוג, אמהות, ואחיות.

"בזכות תמיכה, רצון ונחישות חזרתי לחיים מאושרים ומשמעותיים"

את מה שהן חוות יום יום שעה שעה היטיב לתאר בצורה מטלטלת וחודרת ללב יזהר דוד, יו"ר העמותה. יזהר, מנהל שטח בשב"כ לשעבר, ההלום קרב היחיד בישראל שקיבל אות מופת שיקומי, בחר בנאומו להקריא מכתב שכתבה אשת הלום קרב: "על שדה המוקשים של חיי מופקד שומר. חיצונית הוא מאוד דומה לבעלי, אבל זה לא הוא. מלבד המראה אין בינו לבין בעלי שום קשר. כשהוא יגיע, הבית יהפוך בן רגע לשדה מוקשים בו צומחים רק קוצים ודרדרים מכוערים ודוקרניים. אאלץ שוב לנוע בזהירות, לשקול כל צעד, לחשוב על כל מילה שאני משחררת מפי לאוויר הטעון. בעלי, זה שהיה מביא לי פרחים בכל יום שישי, זה שחיבק ונישק, זה שבלילות עטף אותי בחיבוק כפיות, שהתבונן בי במבט חם עם חיוך רחב, הבעל הזה נעלם בלי להיפרד ממני. את מקומו תפס השומר הזומבי. זהו זומבי מרושע, חסר בינה ומעורר אימה. בעקבות בעלי גם אני הולכת ונעלמת, מאישה צעירה נאה, מחוזרת מינית ומושכת הוכנסתי בלי משפט למאסר בבית הכלא בתוך ביתי ונשמתי".

יזהר סיכם את נאומו המרגש וחשף: "המכתב נכתב עליי, אני הייתי פעם "הזומבי" ובזכות תמיכה של אנשים קרובים, רצון ונחישות חזרתי לחיים מאושרים ומשמעותיים ואני מאמין שכל אחד יכול לעשות את המסע שאני עברתי. לבנות הזוג תפקיד עם משמעות גדולה".

יזהר דוד, יו"ר העמותה

בעמותה אומרים: "בנימה אופטימית זו עמותת שותפות מגן ישראלית מאמינה ומקווה כי המודעות לנושא רק תלך ותגדל על מנת שכל אותן נשים תקבלנה את תשומת הלב הראויה להן".

בעמותה הודו לכל מי שתרם לערב ההוקרה: קרן לבחר בירנבאום, חברת ועד העמותה שעמלה חודשים והפיקה את האירוע, ראש מועצה איזורית דרום השרון אושרת גני גנון על האירוח הנפלא, מנחה הערב צחי הלוי, ולכל יתר השותפים היקרים.

עמוד הפייסבוק של העמותה:  https://www.facebook.com/ShutfutMagenIsrael