20 ימים לבחירות המקומיות בישראל והשאלה את-מי-זה-מעניין-עכשיו מטרידה מאוד את המועמדים, בעיקר הקטנים שבהם. ובאמת,  את מי זה מעניין עכשיו, כשהייאוש לא נהיה יותר נוח – ואף להיפך. כשהשבויים בעזה והלוחמים בחזית, עניינים אחרים נדחקים לשוליים.

שוב פוליטיקה?

ובעיקר, למי יש כוח. למי יש אנרגיות ללכת שוב לקלפי, להתעסק בפוליטיקה. מה שהיה הוא שיהיה – יאמר לעצמו הבוחר המיואש, ויישאר בבית. אבל האמת הפוכה לגמרי: שיעור הצבעה נמוך במיוחד בבחירות המקומיות יהיה בעל השפעה דרמטית – בעיקר סביב השאלה מי יהיו  הנציגים שלכם במועצת העירייה?

אז נכון, שבניגוד לזירה הארצית, ראש עירייה יכול להתנהל עם מועצה לעומתית, בלי שיש לו רוב נניח – אבל ידיו יהיו כבולות.

למרות הנטייה הטבעית, אסור לטמון ראש בחול גם הפעם: שיעור הצבעה נמוך בבחירות המקומיות יהפוך את הקיצוניים לכוכבים גם בזירה המקומית. זו מתמטיקה פשוטה: ככל שיגיעו פחות מצביעים, יהיה צורך בפחות מצביעים, כדי להיכנס למועצה. כלומר: 1. רף הכניסה למועצת העיר (אחוז החסימה) יהיה נמוך יותר. 2. “שווי” מנדט יהיה נמוך יותר מבחינת מצביעים.

בבחירות לרשויות המקומיות ב-2018 שיעור ההצבעה הארצי היה גבוה והגיע ל-53%. אפשר כבר להניח: זה לא יקרה הפעם. החשש הוא מדרמה גדולה, שבה שיעורי ההצבעה, יקרסו ל-30% ומטה .

הליצן יהיה מלך?

מה שעבור צד אחד הוא מתכון לאסון, מבחינת הקיצוניים מהווה הזדמנות פז. אי בחירה בבחירות ב-27.2 זו בחירה ברורה – בהשתלטות הקיצונים גם על הזירה המקומית. כשערך המנדט יורד, הליצן נהיה למלך – ו”קל” יותר להיכנס למועצה. מועמדים בעלי יכולת הנעה משמעותית של בוחרים לקלפי ייהנו מיתרון יחסי בעירם.

כמו שהבחירות ללשכת עורכי הדין היו סמל, כך יש להתחייס לבחירות המקומיות. חשוב להצביע לראש עיר, אבל הפתק החשוב לא פחות הוא זה של המועצה – גם אם זה באמת מועד לא משהו לבחירות.