שרון קניאל רובינשטיין, מורה בבית ספר יסודי, חטפה את החלסטרה של קיץ 2020 ומיהרה להתמ(ז)גן

בעיצומו של הקיץ, התברר שזה הגיע גם אלינו. זה לא היה פשוט, אבל התגברנו גם על זה. איך אמרה קולגה? מאיפה זה בא לך?! למרות שנזהרנו ממש ונקטנו בכל אמצעי הזהירות, זה הגיע גם אלינו.

כעיקרון, מורים באמת חשופים להרבה מחלות. בכל שנה אני ממהרת לקבל חיסון נגד שפעת, רק כדי לחלות באיזה סוג או שניים שהחיסון לא מטפל בהם. תמיד אומרים לי שזה עוזר, אבל בזמן המחלה, לא נראה לי שזה עקרוני.

זה התחיל עם הבת שלי, שפיתחה תסמינים. מה שלא היה ברור בהתחלה וייחסנו אותו לדברים אחרים, הפך להיות ברור כשמש כעבור שלושה ימים ולא הייתה ברירה אלא להתמודד. אז עשינו את מה שאפשר, ניקינו וחיטאנו את הבית והתחלנו להתלבט. עם מי משתפים? למי מודיעים? בדקנו עם מי נפגשנו לאחרונה, חישבנו מסלולי הליכה – חקירה אפידמיולוגית. להפתעתנו, השב"כ טרם ביצע איכון. יכול להיות שכמונו, הם היו בטוחים שמדובר במשהו אחר לגמרי.

אחרי התלבטות קשה, החלטנו לפרסם הודעה בקבוצת הווטסאפ של הורי הגן. בכל זאת, הילדה חברותית ונפגשה עם לא מעט ילדים והוריהם. בתקופה כזו זה קצת לקחת סיכון – הרי אני לא מוכנה לקחת על עצמי חלילה פגיעה במישהו, אבל גם לא רוצה לעורר סתם פאניקה מיותרת. ברגע שגם אני נדבקתי, חשתי שזה פשוט לא אחראי להישאר עם זה לבד. בכל מקרה, עלי להרגיע את כל מי שנפגש איתי בימים האחרונים – זה מטופל וכרגע בלמנו את העניין. אחרי עוד כמה ימים, חשבתי שנכון לפרסם את זה גם כאן, בטור.

מפה לשם, זו לשון ההודעה:

"חברים, חברות, אני לא יודעת איך להגיד לכם… אין ממש דרך יפה לנסח את זה ובאמת עשינו חקירה אפידמיולוגית רחבה. בתי נפגשה רק עם ילדים מהגן במהלך התקופה האחרונה, מאז שחזרנו מהקורונה. גם אני נדבקתי, וכעת אנחנו מבררים אם זה נעצר אצלי או שיש עוד אנשים במעגל הרחב שנדבקו. אקיצר – תבדקו אם יש לכם… כינים!!!!!!!!

אז מה היה לנו? אחרי התעמלות קלה ללב, למזלי הרב, ההורים מכירים את חוש ההומור שלי, אחרת זה עוד היה מסתיים בקרב כסאות "כתר", או באיזה לינץ' בגן השעשועים.