אתמול, יום ג’ 19 במרץ, התראיין לחדשות 12 שר החינוך המאכזב והרופס בעיניי בתולדות המדינה – טייס קרב לשעבר, ששתק כשטייסים ולוחמים זעקו מדם ליבם נגד המהפכה המשפטית, ואמנם לקח אחריות בעצמו על אסון ה-7 באוקטובר אך החריש אל מול סירוב ראש הממשלה שמינה אותו לקחת אחריות. “משפחת נתניהו לא עומדת מאחורי ההחלטה לדחות את זכייתו של היזם איל וולדמן”, אמר. “זה שקר, ההחלטה לדחות היא רק שלי… הסיבה היחידה שהחלטתי על דחיית הפרסים הרגילים היא אך ורק המציאות של מדינת ישראל שנמצאת במלחמה”. לא האמנתי לאף מילה, אבל לצורך הדיון, בוא נניח לרגע שדיבר אמת.

אם כוונותיו של קיש היו נקיות משיקולים זרים, כשהחליט להעניק את פרס ישראל 2024 אך ורק בקטגוריית “תקומה, גבורה אזרחית וערבות הדדית”, ואם הוא אינו איש קש של הבעל שמינה אותו, מדוע לא התחייב שכול הזוכים, שנבחרו על ידי ועדת הפרס השנה, לרבות אייל וולדמן, יקבלו את הפרס בשנה הבאה? הרי הוא טוען שזוהי בסך הכול “דחייה”. מדוע אץ רץ לקשקש על כך בטלוויזיה, ולא מצא לנכון להתייחס אל הצעת חוק הגיוס הקואליציונית המתוכננת, לאחר שהיה ממובילי מחאת המילואימניקים לשוויון בנטל לפני שנבחר לכנסת? בתפקידו כשר המקשר בין הממשלה לכנסת, בוודאי יש לו מה לומר על השערורייה הזו, בתקופה שבה בנינו ובנותינו מגוייסים למילואים ומסכנים את חייהם שלושה חודשים בשנה פלוס פלוס.

כידוע, פרס ישראל מוענק מדי יום עצמאות מאז 1953, זו השנה ה-71 ברציפות, במגוון תחומים המרכיבים את יסודות קיומנו כעם וכמדינה: כלכלה, ספרות, מחשבת ישראל, משפט, פילוסופיה, תלמוד ומקרא, אמנות, רפואה, הנדסה, ביולוגיה וביוכימיה, מדעי המחשב, חקלאות, מוסיקה, ספורט, קולנוע, תיאטרון, תעשייה, יזמות, טכנולוגיה וחדשנות וכמובן פרס ישראל על מפעל חיים. רשימה חלקית. ועדת הפרס לשנת 2024 החליטה להעניק לאייל וולדמן, ממובילי מחאת קפלן, את פרס ישראל ליזמות.

וולדמן, מייסד חברת מלאנוקס שנמכרה לענקית הטכנולוגיה NVIDIA תמורת מעל שבעה מיליארד דולר, העסיק ביקנעם אלפי עובדים והכניס לקופת המדינה מיליארדים ממיסים. בצעירותו היה לוחם בגולני. בתו, דניאל וולדמן, ובן זוגה, נעם שי, נרצחו בטבח במסיבת “נובה” ב-7 באוקטובר. לדבריו, לאחר שוועדת הפרס סירבה להיכנע ללחצים לבטל את זכייתו, “לא נותרה לשר החינוך ברירה אלא לבטל את כלל הפרסים, כי לא היה בידו לפסול רק אותי… החלטת השר היא לגופו של אדם ולא לגופו של עניין… אם כך מתנהלים מוסדות המדינה, קיים ספק רב כיצד הם מתנהלים בעניינים קריטיים לקיומה ולשלומם של אזרחיה”.

בעבר נרשמו לא מעט מחלוקות סביב זוכי פרס ישראל וכמה עתירות לבג”צ. בעיקר סביב התבטאויות ודיעות קיצוניות של זוכים בפרס, כגון הפסל יגאל תומרקין, הסופר אמיל חביבי, פרופ’ עודד גולדרייך ועוד.אבל  אירוע כה חמור ועקרוני לעצם קיומנו כאן, כמו הפעם, לא היה. האופן הדורסני שבו השתמש קיש בסמכויותיו השלטוניות כדי לבטל באופן גורף את פרסי ישראל – על דעת עצמו לפי גרסתו, או על דעת הבוס ומשפחתו, כפי שטוען וולדמן – מבעית. השימוש במשאבי המדינה למטרות ולגחמות פוליטיות, אישיות וסקטוריאליות, שוב שובר שיאים תחת ממשלת נתניהו-דרעי-גולדקנופף-סמוטריץ-בן גביר, והזרוע עוד נטויה.

היום, פחות מ-24 שעות אחרי שהתייצב באולפן חדשות 12 כדי להגן על הביזיון, הפגין קיש יכולת אקרובטית מרשימה ועשה פליק-לק לאחור. בעקבות הלחץ הציבורי, ואולי יותר מכך בעקבות עתירה שהוגשה לבג”צ, הודיע שבכל זאת יחלק את הפרסים בכל הקטגוריות. ברוב רפיסותו, עשה לנו קיש טובה גדולה: הוא הפך את הענקת הפרס לוולדמן לאירוע לאומי. הענקת פרס ישראל ליזמות לוולדמן, בהסכמת קיש ההפכפך או בהתערבות בג”צ (שהורה לקיש לנמק מדוע ביטל את הפרס), או תחת ממשלה עתידית אחרת כלשהי, הפכה כעת לעניין עקרוני ומהותי עבור מיליוני אזרחיות ואזרחים בישראל.

הפרס הוא כבר לא של וולדמן, ובטח לא של יואב, בנימין, או שרה. ביום העצמאות הקרוב, או בבוא היום המתאים אי שם בעתיד, כשהוא יוענק לוולדמן, הוא יהיה הפרס שלנו. פרס וסמל להחזרת הממלכתיות, הענייניות, הצדק והשוויון בפני החוק, בלי כישכושים וללא קיש-קושים.

עו”ד ניר חפץ. צילום: פרטי