ב-25 בנובמבר 2025 נחת אצל שני תושבי רעננה בהווה ובעבר – סמדר פינק, מורה לפיסול וציור; ואבי גבע, פנסיונר שכיהן כקב”ט עיריית רעננה – מכתב התראה מפחיד.

על נייר לוגו של אחד מעורכי הדין המובילים במדינה בתחום לשון הרע, שעל לקוחותיו נמנים בוז’י הרצוג ואהוד אולמרט, נפרסה מסכת עובדתית “נוראה ומזעזעת” מטעמו ובשמו של ראש עיריית רעננה חיים ברוידא.

השאלה היא – “נוראה ומזעזעת” עבור מי? שפטו בעצמכם!

לא ורוד בממלכת פינק  

הרקע למכתב ההתראה נשמע דווקא די משעמם.

פינק, שנוהגת לצלם ולפרסם בפייסבוק מפגעים בתחומי התחבורה והקיימות, פרסמה פוסט שבו האשימה את ראש העירייה, חיים ברוידא, בזיהום אוויר שמחולל לטענתה גנרטור, שהציבה חברת האוטובוסים מטרופולין באזור התעשייה הצפוני מזרחי של רעננה.

אפשר בהחלט להתווכח על הסגנון שלה, אבל הנושא לגמרי ציבורי וחשוב.

“אתה מרעיל אותנו, חיים ברוידא”, כתבה. “בראש ובראשונה, נראה לכאורה, שאתה נהנה להרעיל אותי…”. היא הוסיפה כי הגנרטור גורם לתחלואה ופוגע לתושבי רעננה בריאות.

אולי רמזה לסדרת מחלוקות קודמות ביניהם, ומכתבי איום מעורכי דין שקיבלה מברוידא גם בעבר, על רקע ביקורות שפרסמה על התנהלותו כראש העירייה.

כך או אחרת, שיהיה ברור: כל בר דעת מבין – וזה כולל אותי – שחיים ברוידא מעולם לא הרעיל אף אחד וקל וחומר לא נהנה להרעיל אנשים כלשהם.

כול חטאו של אבי גבע, אגב, היה שהתיר לסמדר פינק לפרסם את הפוסט שלה בקבוצת הפייסבוק הפופולרית שהוא מנהל “פורום תושבים רעננה”.

הגנרטור בחניון של חברת מטרופולין ברעננה. צילום: סמדר פינק

חרטה נגועה באכזריות

ברוידא דרש מהשניים לשלם לו, בגין הפוסט הנ”ל, 30 אלף שקלים ולפרסם הודעת תיקון מתרפסת.

סגנון הדרישה מלמד לא מעט על אופיו של הדורש.

כך הוא ניסח את הודעת התיקון וההתרפסות עבורם: “בפוסט נעשה עוול חמור לראש העיר, מר חיים ברוידא… לא היה כול מקום לפרסם דברי מזעזעים כאלה אודות מר ברוידא. במבט לאחור, אנחנו מבינים, שפרסום הפוסט היה נגוע באכזריות ושהוא נבע משיקולים זרים ובלתי ראויים. אנו מתנצלים בפני מר ברוידא על התכונות המזעזעות שייחסנו לו, וחוזרים בנו מן ההאשמות בפוסט האמור. על מנת לבטא את עוצמת החרטה, אותה אנו חשים, נעביר למר ברוידא סכומי כסף נכבדים, אותם הוא יתרום לגורמים ראויים, על פי שיקול דעתו המוחלט”.

פינק וגבע דחו את הדרישה, המופרכת הזו לטעמי, על הסף.

תלמידי פיסול נחנקים

מה שיותר חשוב, זה להאזין לתיאור שמתארת תושבת רעננה, שבסך הכול עמדה בתוקף על זכותה לנשום אוויר בלתי מזוהם בסטודיו שלה לאמנות.

הנה המונולוג של סמדר פינק – לא נגענו.

“חברת האוטובוסים מטרופולין חכרה מגרש חנייה ענקי שבו יש מטען גז, שטוען את האוטובוסים שלהם שנוסעים על גז טבעי. כדי לטעון את הגז לתוך האוטובוסים, אישרה להם עיריית רעננה למקם גנרטור בפינה הדרומית מזרחית של המגרש, שגובלת עם בניין סולל בונה הישן – שמשמש לתעשיה קלה, מלאכה, חנויות אוכל ועסקים. שם גם נמצא הסטודיו שלי, שבו אני מלמדת ציור ופיסול”.

“גנרטור אמור לשמש לשעת חירום”, ממשיכה פינק, “הוא לא אמור לפעול כול היום, יומיום. כלומר, הטענת הגז לאוטובוסים אמורה להתבצע על ידי חיבור למערכת החשמל, ולא על ידי גנרטור שמופעל על ידי סולר שרוף. אסור לגנרטור הזה, שפולט אדי סולר שרוף, להיות כל כך קרוב לבניין שבו עובדים אנשים. הרוח שבאה ממערב למזרח, מעיפה אלינו את ריחות הגז, והם נכנסים לנו לריאות ולנשמה. אנחנו מאוד קרובים לגנרטור, עניין של כעשרים מטרים, וכאשר יש משב רוח – הריח מכה בנו בעוצמה. בגלל שמדובר בבניין תעשייתי ישן, אין לנו חלונות לאוורר, הזיהום נכנס דרך הדלת ונשאר בתוך המבנה. מדובר במפגע בריאותי, שאולי גורם לסרטן, ועוד לא התייחסתי לרעש – זמזום קבוע מטריד”.

“במשך שנה וארבעה חודשים אני כותבת לעירייה אימיילים”, מסכמת סמדר פינק. “כל מי שאתה רוצה – מכותב. היחידה לאיכות הסביבה רעננה, ראש העירייה חיים ברוידא, נציבת פניות הציבור בעירייה, מהנדס העיר שאישר את מיקום הגנרטור, עשרות מיילים שלחתי להם עם תמונות וטענות שהגנרטור פשוט מרעיל אותנו. אני מזמינה אתכם לבוא לסטודיו שלי, אתה עומד בפנים ופשוט נחנק. זה בלתי אפשרי ללמד שם. תלמידים לפיסול וציור מגיעים בשבע בערב, נחנקים ועוזבים”.

סמדר פינק. צילום: פרטי

להתווכח על טעם וריח

איך אני יודע, שבמקום לאיים משפטית על תושבי רעננה ולנסות להשתיקם, אפשר לפתור את בעייתם הצודקת בצורה עניינית וללא מאמץ מיוחד?

חגי פרנקל, חבר מועצת העיר רעננה שמחזיק בתיק התחבורה, תוייג באחד הפוסטים שפרסמה סמדר פינק על הגנרטור.

פרנקל פנה לחברת מטרופולין, שהסכימה מייד לחבר את מטען הגז שלה לרשת החשמל, במקום הגנרטור.

הנה הדברים מפיו: “עשינו סיור בחניון האוטובוסים עם מחלקת החשמל של עיריית רעננה, וראינו שהתשתית לא תומכת בחיבור מטען הגז. בתגובה, חברת מטרופולין הוציאו בקשה לחברת חשמל, והעירייה שתומכת בחיבור קבוע לתשתית החשמל ממתינה כעת לתגובת חברת החשמל”.

איך הגעת לטפל בסוגייה?

פרנקל: “סמדר פינק תייגה אותי באחד הפוסטים שלה, וכך נודעה לי הבעיה. לא הכרתי אותה לפני כן, אבל גלשתי בארכיון שלה, וראיתי שזו לא פעם ראשונה שהיא מתלוננת ומפרסמת תמונות של הגנרטור. אז אמרתי לעצמי, שאתעלם מהסגנון הנוקב שלה, ואבצע את תפקידי בשרשרת השירות לאזרח”.

איך הגיבה חברת מטרופולין לפנייתך?

פרנקל: “מטרופולין שמחו, שמישהו עוזר להם להתחבר לרשת החשמל, ומייד שיתפו פעולה. הבקשה חונה כעת בחברת החשמל, ומטרופולין והעירייה בעד”.

כותב המאמר הוא אחד מבעלי חברת מדיה היפר לוקאלית בע”מ, מפעילת רשת מקומונים דיגיטליים, שאליה משתייך המקומון הדיגיטלי שרון אונליין. 

בניין סולל בונה והסטודיו לאמנות משמאל, חניון באוטובוסים והגנרטור מימין. צילום: סמדר פינק