ברעננה עירי התפתחה לאחרונה מחלוקת, שתחילתה באירוע שהתקיים בבית כנסת רפורמי בעיר, “בית סמואלי”.

יפו, בית ג’אלה, רעננה

האירוע התקיים ביום הזיכרון, כשהציבור הוזמן לצפות בטקס האלטרנטיבי שהתקיים ביפו, ובבית ג’אלה.

הטקס האלטרנטיבי מתקיים מזה 20 שנה ותכליתו קריאה משותפת של משפחות שכולות ישראליות ופלסטיניות להפסקת העימות ולשלום.

המחלוקת הציבורית סביב קיום הטקס ביום הזיכרון אינה חדשה ומתקיימת לפחות עשור. אולם בצל המלחמה הנוכחית, רף המחאה עלה, ואירוע הצפייה ברעננה הביא למחאה ציבורית ולעימותים אלימים בערב יום הזיכרון.

ברוידא, ווגמן, פרנקל

לנוכח אירועים אלה, פרסמו חוגי ימין ברעננה שלט, שעליו תמונותיהם של ראש העירייה (חיים ברוידא), של סגנו (שמואל ווגמן) ושל משנה לראש העיר (חגי פרנקל). שני האחרונים חברי רשימת “הרוב הדמוקרטי”, שנשאה בגאון את תמיכתה בערכים ליברליים, תחת הכותרת “החופש לבחור בערכים שלך”. לצד התמונות נכתב על השלט: “הקרנת טקס יום הזיכרון הפלסטיני = ביזיון יום הזיכרון. לטיפולכם.”.

בתוך שעות ספורות – השלט, שהותקן כדין, הוסר לבקשת העירייה.

כלומר, שלט שביקר את העירייה, הוסר על ידי הגוף המבוקר עצמו.

הטענה של העירייה, כפי שהתפרסמה בתגובה לפרסומים השונים לאחר שהשלט כבר הוסר הייתה, בתמצית, כי היא בעד חופש הביטוי אך השלט הינו מסית ומסוכן ועלול להוביל אף לאלימות פיזית – ולכן מחובת העירייה למנוע זאת.

לא סופק, בעיניי, הסבר ממשי כיצד בדיוק השלט מסית לאלימות כלשהי.

חופש ביטוי פוליטי

מהי ליברליות? בפשטות ובהגדרה המילולית הפשוטה – חירות.

הליברליזם שם במוקד את חופש הביטוי ככלל, ואת חופש הביטוי הפוליטי בפרט.

כבר בשנותיה הראשונות של הקמת המדינה הוכרה הזכות לחופש ביטוי כבעלת חשיבות מכרעת ה-“מהווה את התנאי המוקדם למימושן של כמעט כל החירויות האחרות” (פרשת “קול העם”).

מאז, במשך השנים, העמיקה הפסיקה וחזרה על החשיבות המכרעת של חופש ביטוי, “ציפור נפשה של הדמוקרטיה”.

לאחר חקיקת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, הוכרה הזכות לחופש הביטוי כזכות בת הנובעת מהזכות לכבוד.

חופש הביטוי בנושאים הפוליטיים הוכר כלב ליבו (“גרעין”) של חופש הביטוי. בהתאם, הביטוי הפוליטי זוכה להגנה מיוחדת.

המבחן שקבע בג”צ

אין המדובר במקרה הראשון שבו מסירים שלט פוליטי בטענה שהוא פוגעני.

מקרים דומים כבר נדונו בעבר על ידי בית המשפט העליון, שקבע אמת מידה מחמירה, שמאפשרת פרסום גם במקרים בהם הביטוי צורם לאוזן וקשה לעיכול, בהתאם להגנה המיוחדת שיש לחופש הביטוי הפוליטי.

המבחן שנקבע בפסיקותיו של בית המשפט העליון הוא: “סף הסיבולת של החברה הדמוקרטית”, “מקום שבו עסקינן בפרסום פוגעני המזעזע את אמות הסיפים של הסובלנות ההדדית”.

האם מישהו באמת יכול לטעון כי השלט שכל כולו אמירה אחת – כי הקרנת הטקס האלטרנטיבי היא ביזיון של יום הזיכרון – מזעזע את אמות הסיפים של הסובלנות ההדדית? האם ניתן באמת לסבור שאנו כחברה, לא יכולים לסבול את האמירה הזאת?

כיצד יכול להשמיע טענה זו דווקא הגוף המבוקר? האם היינו מקבלים החלטה דומה לגבי שלט המבקר את עיריית רעננה מהכיוון ההפוך?

האם מישהו יכול באמת לטעון שזו ביקורת חמורה מדי על איש ציבור?

האם אותו איש ציבור היה מסכים לטענה זו כשהייתה מופנית מול אנשי ציבור אחרים?

סתימת פיות ברעננה

אני אישית סבור שהחברה שלנו, כדמוקרטית וכליברלית, המאמינה בחירויות האדם, איננה יכולה לסבול את ההיפך – החברה הדמוקרטית איננה יכולה לסבול רשות שלטונית, שידה קלה על ההדק בסתימת פיות ככלל, ובסתימת פיות באופן פוליטי ונגדה בפרט.

סתימת הפיות היא שפוגעת בלב ליבה, ב-“ציפור נפשה של הדמוקרטיה”.

סתימת פיות של ביקורת על ידי הגוף המבוקר – מונעת את האפשרות לבקר את אותו גוף.

ראוי לנו לבחון ולשאול את עצמנו – האם אנו באמת בעלי ערכים ליברליים, או שמא אנחנו עושים שימוש בערכים ליברליים על מנת להגן על החירות רק של צד אחד? אם אנחנו קוראים להגנה על החירות רק של קבוצה אחת, ומרשים לעצמנו לפגוע בחירות של קבוצה אחרת, הרי שאיננו ליברלים. נהפוך הוא, אם אנו מתנהגים כך – דרכנו למשטרים שהם אינם דמוקרטיים.

האתגר האמיתי של ליברליזם אינו לאפשר ביטוי לדעות שאנו מסכימים איתן, אלא לדעות שמקוממות אותנו ושאנו מתנגדים להן.

רק באמצעות הגנה על מגוון רחב של דעות, ובכלל זה דעות מכעיסות וקשות, אנו מבטיחים חברה דמוקרטית ופלורליסטית הפתוחה לביקורת.

הסירוב לאפשר חופש ביטוי, עלול להוביל למדרון חלקלק, בו מצטמצם המרחב הציבורי ונפגעת החירות של כולנו.

עלינו לשאוף לדיון פתוח וביקורתי, אשר במסגרתו ניתן לבקר ולהתווכח עם דעות שונות, אך לא למנוע את השמעתן.

שלט חוצות ברעננה ב-5 במאי 2025. למחרת היום הוא הוסר בלחץ ראש העירייה. צילום: פרטי

הכותב, תושב רעננה, הוא עורך דין במשרד יגאל בורוכובסקי ושות’ בתל אביב. 

עו״ד תומר כשר. צילום: ניקי וויסטהפל