מוקדם מדי לסכם. יריב פישר נכנס ללשכת ראש העיר הרצליה, רק לפני 8 חודשים, ב-19 במרץ 2024.

מישהו זוכר איך נראתה השנה הראשונה לכהונת רון חולדאי כראש העיר תל אביב יפו? בוקה ומבולקה. אני יכול להעיד – הייתי עורך המקומון החזק בעיר באותה שנה, 1998 – 1999, “ידיעות תל אביב”.

ובכול זאת, צריך לומר: תחילת הקדנציה של מי שכיהן במשך 20 שנים כחבר אפרורי למדי במועצת עיריית הרצליה, והגיע מוכן ומזומן לתפקיד, ניראת מאכזבת. מבולבלת. טסה לשום מקום.

יחסי ציבור כמו חול

מה שכן מתקתק, כמו שעון שוויצרי, הם יחסי הציבור. פישר מעלה לרשתות ומפיץ מבול של צילומים וציטוטים עצמיים פומפוזיים.

הנה מהימים האחרונים (יש עשרות דוגמאות כאלה). כאשר פישר מעלה צילום וידיאו שלו, עם שניים וחצי נגני בוזוקי מוכשרים בהרצליה פיתוח, זה “מחזירים את הדופק גם למערב העיר”.

כאשר בית המשפט דוחה תובענה מנהלית נגד תוכנית שיקום נחל גליל ים, שמראש די ברור (על פי הפסיקה) שלא יתערב בהחלטה סדורה ומנומקת שקיבלה העירייה, בהודעה לעיתונות ששיגר פישר, זהו “הישג אדיר”.

נו, באמת. איזה הישג זה, בדיוק, אדוני ראש העיר?!

ככה כול שבוע. ציטוטים כמו חול – ותלמידות ותלמידי בתי ספר בהרצליה ממשיכים להסתתר באזעקות… מאחורי שקי חול.

טסים לשום מקום

חלפו 8 חודשים, בהם פישר מפמפם סיסמאות ריקות מתוכן כגון “מחזירים את הדופק לעיר”, וכביכול מנקה את השחיתות, שהוא רומז, שמשלה בכיפה בהרצליה בתקופת קודמו, משה פדלון, ועדיין אין לנו – תושבי העיר – צל צלו של מושג להיכן הולכת הרצליה-של-פישר בתחומי הליבה: מהו החזון שלו בתכנון אורבני, להיכן וכיצד תתפתח העיר, איך יעודד מקורות תעסוקה, היכן יורחבו הריאות הירוקות?

איזו בשורה הוא מביא למערכת החינוך העירונית, שחווה עזיבה סיטונית של מנהלים בכירים (מעבר לתרגיל היח”צ – חוג חינם לילדי הרצליה פיתוח, נווה אמירים וצמרות הרצליה, שלווה, כמובן, בהודעה לעיתונות מרגשת עד דמעות, על חוג הכדוריד ששינה את חייו של הילד יריב פישר).

חוקי עם ריח רע

דווקא בתחום אחד לפישר כן הייתה בשורה: הוא הביא להרצליה מנכ”לית אישה, צעירה ומוכשרת, עם קבלות מוכחות בסקטור הממשלתי הארצי, מעיין ספיבק. בשלטון המקומי בישראל יש מעט מדי נשים בראשות ערים, ועוד פחות מזה, מנכ”ליות. קל וחומר מנכ”ליות של עיריות בסדר גודל של הרצליה.

פישר התגאה במינוי הזה, בצדק. ספיבק נחשבת, איך אומרים בלשון העם, לתותחית.

אז השבוע הוא פיטר אותה, בלי להסביר לציבור מדוע, ומינה במקומה את החבר הטוב שלו, אלכס גולדשטיין.

בני הזוג גולדשטיין הם חברים קרובים ואישיים של בני הזוג פישר. מי שבילה בהרצליה, בשנים האחרונות, יכול היה לראותם יושבים בחברותא.

שיהיה ברור: זה לגמרי חוקי.

מנכ”ל עירייה, כמו גם התפקיד הקודם של גולדשטיין – ראש המטה של ראש העיר והחבר הטוב – הוא תפקיד אמון שממנה ראש העירייה.

איך זה מריח? זה כבר סיפור אחר.

לטיפול החבר אלכס

אחת הרעות החולות של שלטון פדלון, שבעיניי היה ראש עירייה מוצלח, הייתה נפוטיזם. לגמרי חוקי, אבל הריח רע.

בתו, שירי רפפורט, שמכהנת כיום כמנכ”לית מועצת כוכב יאיר, הייתה רשמית מנהלת תחום התרבות בעיריית הרצליה – אך בפועל, האישה החזקה בעירייה. הרבה יותר מדי חזקה. משפחת פדלון לא תודה בכך: סגן ראש העיר היום, עופר לוי, זז מתפקידו בקדנציה הקודמת כי לא הסתדר איתה.

והנה יריב פישר, גדול המבקרים של פדלון ובן חסותה של יעל גרמן, פוליטיקאי שרוממות הטהרנות בפיו (וביחסי הציבור שלו), ממנה לתפקיד הכי חשוב, הכי מורכב והכי עוצמתי בעיריית הרצליה, את החבר הקרוב שלו ושל רעייתו.

בהצלחה לשניהם! באמת. לא בציניות.

נ.ב. כאשר שאלתי לפני כשבוע גורם בכיר בעירייה, מדוע יש שחיקה ברמת הניקיון הכללי בעיר – זו תחושתי מהליכות יומיומיות ברגל – הוא מלמל משהו על פועלים מהרשות הפלסטינית שלא מגיעים לעבודה מאז המלחמה. לטיפולו של החבר אלכס, נודה.

הכותב, תושב הרצליה, הינו בעלים משותפים של חברת מדיה היפר לוקאלית בע”מ, המפעילה רשת מקומונים דיגיטליים ובהם שרון אונליין.

אלכס גולדשטיין. צילום: פרטי