גיל ארבעים מתקרב ובא והגיע הזמן להרהר קצת בחיים ואולי גם לערער אותם. מימי התיכון גדלתי ברמת השרון וספגתי את הערכים שהעיר הזו מייצגת. ערכים אלו הובילו לכך שמגיל שמונה עשרה הרצון לשרת את המדינה באופן משמעותי הוביל אותי בקבלת ההחלטות הגדולות בחיי. ההחלטה לשרת ביחידה קרבית ולהיות קצין חי"ר, הבחירה ללמוד לתואר ראשון בהיסטוריה של המזרח התיכון ומדעי המדינה, ובהמשך הגיוס לאחת היחידות המיוחדות של משטרת ישראל ושירות כקצין בארגון – כל אלה נבעו מרצון עמוק לתרום למדינה. שירתי במשטרת ישראל מעל עשור, הייתה זו תקופה מלאה בחוויות, רגעים יפים וכמובן גם אתגרים רבים ורגעים קשים.

אילן וולך. צילום: פרטי

השביעי באוקטובר היכה בי בחוזקה, אני לא חושב שיש ישראלי שאירועי אותה שבת שחורה לא שינו אותו. קשה היה להבין את גודל האירוע כשהוא התרחש, אני לא בטוח שעד היום אני מבין. אנשים רבים רואים באירוע זה כמשמעותי ביותר של העם היהודי מאז השואה ובוודאי של מדינת ישראל. ברמה האישית איבדתי חברים ומכרים רבים באותו היום ואלו שבאו אחריו. החל במפקדי מקורס הקצינים במשטרה, סנ"צ ודים בליך ז"ל, שנפל בקרב ההרואי על קיבוץ בארי, וכלה בבן דודה האהוב של אשתי, סמ"ר ליאור רביב ז"ל, אשר נפל בקרב בבית החולים שיפא ברצועת עזה.

היום אני יוצא לדרך חדשה אשר הייתה חלום בעבורי מזה זמן רב, לשרת כדיפלומט של מדינת ישראל. קורס הצוערים של משרד החוץ היה מקום העבודה הראשון שהתמיינתי אליו בסיום התואר, אך כמו רבים אחרים לא הצלחתי לעמוד במשימה בפעם הראשונה. הנחתי את החלום בצד, אמרתי שאחזור אליו כשארגיש שהזמן הנכון יגיע, ובזמן זה לקחתי חלק במאבקה של ישראל בחזית הפלילית. היום אני מחליף את החזית הזו בחזית המדינית. בקרוב מאוד אצא לייצג את מדינת ישראל בניכר, אני ומשפחתי נעזוב את העיר שאנו אוהבים ואת המשפחה. אך בתקופה קשה זו חשיבות השליחות ברורה לנו  מאין כמותה. אני יוצא למסע הזה עם מטען שמלווה אותי משירות בזרועות הבטחון וזיכרון החברים ובני המשפחה שאבדו נמצא איתי תמיד. אני סוחב על גבי את חוויות חיי מהשירות ובליבי את התקווה לעתיד טוב יותר.

חשיבות יחסי החוץ של ישראל הוגדרה על ידי ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, דוד בן גוריון, כחלק מהותי מתפיסת הביטחון של המדינה. אז זה נכון, כמו רבים לפני, אני יוצא לשדה קרב חדש עבורי ומצטרף למאבק בחזית מאתגרת. בשדה הקרב הזה החליפה, העט והמחברת תופסים את מקומם של המדים, הנשק והאפוד. פה אין רעש יריות, פצצות מרגמה, טנקים או מטוסים, אך לעתים הפעילות הדיפלומטית מהדהדת בעולם חזק יותר. ללא הלגיטימציה הבינלאומית צה"ל יתקשה מאוד לפעול בשטח, וללא יחסי חוץ חזקים וטובים המדינה עלולה להתקשות במימוש היכולת שלה להגן על עצמה. בקרוב מאוד אצא עם משפחתי לשליחותי הראשונה במשרד החוץ, תהיה זו שליחות חשובה ומאתגרת שכולנו ניקח בה חלק. אנו נעתיק את חיינו למדינה מרוחקת ללא המשפחה והחברים אך עם האמונה בחשיבות המשימה העומדת לפנינו.

משימתי האישית היא לזכור ולכבד את מי שאינם, את מי שהקריבו את הקורבן הנורא ביותר, אך יחד עם זאת, לנסות ולמצוא בני שיח חדשים בקרב אומות העולם לטובת חיזוק מעמדה של ישראל.

מחבר המאמר, אילן וולך, נולד באזור ירושלים. בגיל 14 עבר לשכונת נווה אמירים בהרצליה ובתקופת השירות הצבאי עבר לרמת השרון. הוא שירת כקצין ח"יר בחטיבת כפיר. לאחר השחרור למד תואר ראשון במדעי המדינה והיסטוריה של המזרח התיכון והתגייס ליחידה מיוחדת של משטרת ישראל, שם שירת בתפקידי מודיעין מסווגים בלה"ב 433. כיום הוא רס"ן במילואים ופקד בדימוס במשטרת ישראל. לפני כחצי שנה התקבל לקורס הצוערים של משרד החוץ, וביולי 2024 הוא צפוי לצאת לשליחותו הראשונה כדיפלומט ישראלי, סגן השגריר ברפובליקה הדומיניקנית ובאיים הקריביים. אילן וולך נשוי ואב לשלושה ילדים, תלמידי מערכת החינוך ברמת השרון.