מתי מורגנשטרן ז”ל, מנכ”ל חברת הספנות “צים” לשעבר, הובא אתמול (שני, 19.1.26) למנוחות בבית העלמין בכפר שמריהו.

מורגנשטרן נולד בשנת 1934 בעיירה פשקאן שברומניה. ילדותו, כפי שסיפר לימים, הייתה טובה ושקטה – עד שהמלחמה טרפה את הקלפים. “הייתה נפלאה עד גיל חמש, כשהנאצים עלו לשלטון”, אמר. למרות שהשלטון במחוז שבו חי נשאר רומני, הצל והאיום היו נוכחים בכל מקום. באחד הרגעים שנצרבו בזיכרונו, כשהיה בן שש וחצי בלבד, חיילים פרצו לבית המשפחה כדי לקחת את אביו למחנה כפייה. אמו דאגה שלא הספיק לאכול – ושלחה את הילד הקטן להבריח לו סנדוויצ’ים.

הוא תיאר איך המקום שבו רוכזו היהודים היה מוקף בזקיפים. הוא עקב אחרי תנועות השומר, חיכה לרגע הנכון, זרק את החבילה מעבר לגדר – וקרא לאביו שייקח אותה. הקריאה נשמעה גם לאוזני הזקיף הגרמני, שרץ לעברו עם רובה דרוך. “משום מה הוא החליט לא לירות”, סיפר, “ורק נתן לי בעיטה חזקה עם המגף בישבן שהרגשתי טוב טוב כמה חודשים אחר כך”.

גם בתוך התקופה האפלה הזו, הוא זכר היטב את הדמויות שסביבו – ואת המשפחה שעליה נשען. הוא סיפר על הסבתא מצד אמו, “אישה מדהימה שגידלה ארבע בנות לבד”, שאותה אהב אהבת נפש. לדבריו, היא נסעה למנצ’סטר כדי ללמוד את תעשיית הבדים וחזרה לרומניה עם ידע ונחישות. לצד הבדים היא מכרה גם מכשירי רדיו, שלטה באנגלית – ובמהלך המלחמה האזינה ל-BBC כדי לדעת מה קורה בחזית.

לאחר עשרה חודשים, אביו הוחזר הביתה – בעזרת קשרים, מאמצים ושוחד, כפי שתיאר – כשהוא כבר לא אותו אדם. “האיש המדהים הזה, שהיה צנוע, חכם, אחראי – היה צל של עצמו”, סיפר. המשפחה נאלצה להיפרד ממשרתים שליוו אותם שנים, חלק מהבית הוחרם, ובחלק ממנו שוכן קצין גרמני בדרגת רס”ן. דווקא עליו סיפר מורגנשטרן כמי שנהג בו באנושיות – היה לוקח אותו לנסיעות ברכב, נותן לו ממתקים, וריח הריפוד, כך אמר, נשאר איתו עוד שנים רבות.

כשהתבגר, מצא את דרכו לתנועה הציונית “גורדוניה”. בגיל 13 וחצי בלבד נפרד ממשפחתו והעפיל ארצה עם תנועת הנוער – מסע שהפך לפרק מכריע בחייו. הוא סיפר כי בילדותו נקרא “זיסו”, על שם סבתו זיסל, שפירושו “מתוקה”. בבית הספר היהודי אמרה המורה שלכל ילד צריך שם עברי – והיא קבעה ששמו יהיה “מתוק”. לימים, כשהבריטים תפסו את אוניית המעפילים והחזירו את הילדים לקפריסין, המלווים מהארץ ביקשו מהם למסור פרטים שגויים כדי שלא יוכלו להחזירם לאירופה. “אז כתבתי ששמי מתי”, סיפר, “כי מי יאמין שקוראים לי מתוק”.

בישראל הצעירה של אותם ימים הוא ניסה להגשים את החלום הקיבוצי – אך גם ממנו, כפי שתיאר, התפכח בכאב. הוא עזב את הקיבוץ ואת הקבוצה – ושרד בכוחות עצמו. העבודה בחברת הספנות “צים” החלה מבחינתו כפתרון קיומי מעשי, אבל מהר מאוד הפכה לדרך חיים ולמסלול של בנייה אישית ומקצועית. הוא התחיל ככימאי זוטר – ובנה לעצמו קריירה מפוארת שהובילה אותו עד לתפקיד מנכ”ל החברה.

במהלך כהונתו כמנכ”ל, שנמשכה 15 שנה, הוביל את “צים” לאחת התקופות הבולטות בתולדותיה. בתקופתו נחשבה החברה לאחת מעשר חברות הספנות המובילות בעולם בתחום הסחר העולמי – והוא עצמו זכה לאותות הוקרה בינלאומיים יוקרתיים על פועלו ועל הישגיו. לפי תיאורו, הוא הציל את החברה מפשיטת רגל ומיצב אותה מחדש כמובילה עולמית בתחום הסחר הימי – כשסיפורו האישי שזור בהיסטוריה של מדינת ישראל.

בראיון שפורסם בגלובס תיאר מורגנשטרן את עצמו במשפט קצר ומדויק: “חזק, לוגי, חדור מטרה ללא פשרות, תוך שמירה על הגינות”. זו הייתה גם הדרך שבה רבים זכרו אותו – אדם חד, ממוקד, עם מצפן פנימי ברור, שמחזיק בו גם כשמסביב הרוחות משתנות.

בשנת 2021, כשהוציא את ספרו “הים ואני, חיים שכאלה” (הוצאת אוריון), התארח מורגנשטרן בתוכנית “ספרים סופרים ומה שביניהם” ברדיו קסם 106FM – ושיתף את הקהל בקולו הישיר על הדרך הארוכה שעשה. “איני חושב שהתלבטתי הרבה לפני שהחלטתי שעבודה על אנייה היא הבחירה הנכונה ביותר בעבורי”, אמר. “לא משיכה לחיים של ימאי היא שהביאה אותי למסקנה זו, אלא כי הבנתי שבמקום עבודה כזה יהיה לי כל מה שאני צריך – אוכל, מיטה לישון בה, שכר חודשי קבוע ואפשרות לראות עולם”.

באותו ראיון הוסיף גם את הטיפ שליווה אותו לאורך השנים – טיפ של אדם שחי חיים של עליות ומורדות, של סערות ושל חופים מבטיחים: גם אם הגלים בדרך גבוהים – אל תישברו, כי בסוף מגיעים ליבשה.

השבעה מתקיימת בבית משפחת מורגנשטרן – רחוב החורש 67, כפר שמריהו.

זמני ניחום אבלים:

ימים שלישי – חמישי בין השעות 11:00-13:30 ו-17:00-20:00.

יום שישי 10:30-13:30.

מוצאי שבת 20:00-22:00.

יהי זכרו ברוך.

צפו בראיון עם מתי מורגנשטרן ז”ל בערוץ היוטיוב של זהר נוי