מאז ועד היום שואלים אותי מטופלים או הורי מטופלים שאלות רבות בסגנון: תוכלי להבטיח לנו שזה יצליח? מתי לדעתך ארגיש יותר טוב? איך נדע שהטיפול הצליח? מה יקרה לי אחרי שנפסיק להיפגש?

האדם הסובל רוצה שסבלו יתקצר ומהר. רוצה פתרונות. רוצה הקלה מיידית. הוא מבקש ממני הערכה: כמה זמן נצטרך לשבת פה יחד? כמה זמן עד שהטיפול יעזור? זה ייקח חודש, שלושה חודשים, שנה, ואולי כל החיים…?

בכנות גמורה: אין לי שום מושג כמה זמן. זה משהו לבדוק ולגלות תוך כדי תנועה.

משך הטיפול תלוי בכל מיני גורמים, ומושפע מרצונות, מוטיבציות, תנאים טכניים ומשאבים של זמן, כסף ופניות.

יש אנשים המגיעים עם מטרה ממוקדת וברגע שהם (וגם אני) מרגישים שהמטרה הושגה- מסכמים את הטיפול ונפרדים. יש אנשים שנשארים מס’ שנים. מבקשים תמיכה והחזקה שילוו אותם בתקופות טובות יותר ופחות, ובצמתים מרכזיים בחייהם.

המעניין הוא, שרוב האנשים המתחילים טיפול לא באמת יודעים כמה זמן הוא ייקח, ואפילו לא יודעים להגיד מה הם מגדירים כהצלחת הטיפול.

הצלחה בטיפול והצלחה של טיפול

# אני רואה את עצם ההגעה לטיפול- כסוג של הצלחה.

מטופלת אחת שיתפה אותי, שבמשך 6 שנים קינן בה הרצון להתחיל בטיפול רגשי. 6 שנים חשבה ורצתה עד שהגיע הרגע בו הופיעה אצלי בחדר הטיפולים.

מה יחשבו עליה בני המשפחה? כמה קשה יהיה לדבר בפגישות על נושאים אינטימיים וכואבים, מה יקרה כשתסתיים פגישה והיא תרגיש חשופה ומוצפת? הרבה חששות ומחשבות שעיכבו אותה מלעשות את הצעד- 6 שנים ארוכות. עצם ההחלטה והפעולה האקטיבית שהביאה אותה לטיפול, הם הצלחה כבירה בעיניי!

טיפול זו עבודה קשה גם למטפל וגם למטופל- האחריות על השינויים וההצלחות מונחים ומונחות על כתפיהם של המטפל והמטופל במידה שווה.

# הצלחה נוספת מורגשת בדרך כלל כשיש הקלה בסימפטומים המציקים ביותר שאיתם או בגינם הגיע האדם מלכתחילה לטיפול: דיכאון, מחשבות טורדניות, התקפי חרדה, התקפי זעם, קשיים תפקודיים, קונפליקטים עם בני-משפחה, נדודי שינה, תנודות במצב הרוח ועוד ועוד.

לא מעט אנשים עוזבים או מפסיקים טיפול מיד אחרי שהסימפטומים מתחילים לדעוך, בלי להיות מודעים לכך שהעבודה רק התחילה, ושהמשך הטיפול ידרוש מהם לעבוד קשה עוד יותר.

במרבית מהמקרים, הטיפול עובד הכי טוב כשאנשים מתחילים להרגיש טוב יותר, כשהם פחות מדוכאים או חרדים, או כשהמשבר בחייהם עבר. אז הם יותר נוכחים, מחוזקים ומסוגלים לעבוד בטיפול.

# כך שהצלחה נוספת בטיפול היא היכולת להישאר. הבחירה הלא-מובנת מאליה להמשיך ולהעמיק בתהליך הטיפולי, גם כשכבר מרגישים טוב יותר. לקחת בחשבון שלא יוצאים מכל פגישה בתחושה טובה, וכמו שמנסחת זאת לורי גוטליב (פסיכולוגית וסופרת): “אם אני רוצה להרגיש טוב בטווח הקצר, אני יכולה לאכול עוגה… אבל המטפל שלי אומר שהוא לא נמצא בעסקי הסיפוק-לטווח-קצר”.

# הצלחות נוספות קשורות בהגמשת דפוסי חשיבה נוקשים. בדיקה והתבוננות על המנגנונים האוטומטיים שלנו.

# הצלחה היא לשאול שאלות על דברים שנראים מוחלטים וקבועים מראש.

# הצלחה היא להגדיל את הַמֵּיכָל הפנימי שמכיל את הכאב, הסבל והרגשות הקשים.

# הצלחה היא להרגיש שיש באמת יכולת לבחור, שהאדם לא חייב או מוכרח או צריך.

# הצלחה היא להרגיש מידה רבה יותר של בעלות על חיינו, ולקחת אחריות על עצמנו.

הדר פז. צילום: סתיו שניידר אשוח

לפני הרבה זמן נפרדתי ממטופלת לאחר תהליך של ארבע שנים.

כששוחחנו ארוכות על מה קרה לנו במהלך דרכנו המשותפת, היא אמרה: “הטיפול הצליח!” ואני שאלתי: “איך את יודעת שהצליח?”

היא תיארה שמרגישה כמה שזה משמעותי, כיוון שיוצאת מהתהליך עם “הדר קטנה בכיס” שתמשיך ותלווה אותה, תרגיע, תעודד, תשאל שאלות ותהיה נוכחת בחייה.

וזו הצלחה מהסוג המרגש ביותר: המטופלת גידלה בתוך עצמה מטפלת שתהיה שם עבורה, ותעשה את העבודה גם כשהיא כבר לא בטיפול. היא הפכה להיות המטפלת של עצמה.

אכן סיפור הצלחה.

הדר פז- מוסמכת MA בהתמחות פסיכודרמה, טיפול נפשי באמצעות אומנויות למתבגרים ומבוגרים. הקליניקה בהרצליה.

לייעוץ טלפוני ראשוני חינם: 054-5797773

לאתר: https://lp.vp4.me/cp5z