צילום: יובל משעל

אנו ממשיכים עם פינתנו "הסיפור מאחורי". לאחר שבשבוע שעבר הבאנו באתר "שרון אונליין" את סיפורו המעניין של עץ הברוש ברחוב העצמאות 51 ("הברוש שבחצר") שעליו כתבה לאה נאור את שירה הידוע "מקהלה עליזה", השבוע אתמקד בסיפור הקמת באר המים המפורסמת הנמצאת ברחוב הרב קוק (בתמונה למעלה).

בשנתיים האחרונות אנו עוקבים אחר מפלס הכנרת וללא תקופת הקורונה כל שינוי במפלס היה מעלה לנו את מפלס מצב הרוח. ראשוני הרצליה הזדקקו למים כתנאי לקיומם ולצורכי מחייתם ובין השאר לעלות את מפלס רוחם. ברוניה גוטהרץ צוטט:  "לא היה קל בהתחלה. מים לרחצה לא היו ועמדנו בתור למקלחת ליד הבאר, או שהתרחצנו עם צינור".

כמה מפתיע וסמלי שבשער הכניסה הראשי לעיר מצד מערב נחפרה הבאר הראשונה של הרצליה בשנת 1925, כעבור חצי שנה לערך מיום העלייה לקרקע. הרצליה זכתה בכך שחפירת הבאר הראשונה נעשתה בעבודה עברית הודות לקבוצת "השדה", כאשר בתמונה ניתן לראות את מנחם אוריאלי, יצחק קרן צבי ,יעקב פרומקר.

קבוצה זו הוקמה ע"י שלושת האחים ממשפחת אוריאלי, אחת המשפחות הראשונות והוותיקות בהרצליה. אחד משלושת האחים, שמחה אוריאלי, היה מחופרי הבאר הראשונה וממייסדי הקבוצה. נכדו אורן אוריאלי, הוא מורה בחט"ב סמדר וחבר מועצת העיר בהרצליה.

אורן סיפר השבוע: "סבי היה ממקימי הרצליה, לא משבעת מייסדי העיר, אבל בין העשרים שבאו לאחר מכן. הוא היה אחד הראשונים שעסק בתשתיות והקמת הבאר. ברגע שהוא הגיע להרצליה לא היה לו ספק שהוא רוצה להתיישב בהרצליה. הם התיישבו במרכז הישן ולאחר מכן בנה את ביתו ברחוב סמילנסקי, היכן שנמצא גן לזכרו. הוא ואחיו הקימו שושלת משפחתית מפוארת שעד היום רובה מתגוררת בהרצליה".

חפירת הבאר נמשכה למעלה מארבעה חודשים וכאשר הגיעו לעומק של שלושים מטרים התגלו מים הראויים לשאיבה. את התמונה המפורסמת של ארבעת החופרים ניתן לראות בפיסול מרשים שהוצב בחצר גן ראשונים ברחוב הנדיב בהרצליה ונתרם ע"י משפחת אוריאלי בשנת 2000.

לאורך השנים הבאר הסתתרה מעיני עוברים והשבים. עם תחילת העבודות בגליל ים המבנה נחשף יותר לעין וניתן בקלות להגיע למקום ברחוב הרב קוק, ליד בית האבות במגרש החניה מול תחנת הדלק פז.