סוף עונת הרחצה? בים, כן. למעט, מיעוט של “משוגעים לדבר” שממשיכים להתרחץ בו גם בחורף. ומה לגבי הבריכות? עקרונית, אלו שאינן מקורות נסגרות, והאחרות ממשיכות לפעול ולשרת את הציבור.
בפועל, המצב שונה בתכלית השינוי. אוכלוסיית הרצליה, הציבור, נשאר ללא מענה הולם: מחד, בניינים רבי קומות נבנים הן בשכונות הוותיקות והן בחדשות, כמו “גליל ים”.
לפיכך, מספר התושבים עולה בהדרגה. גם המודעות לניהול אורח חיים בריא, יוצרת דרישות חדשות מצד האוכלוסייה. ספורט השחייה ידע עדנה בשנים האחרונות. סגנון השחייה החופשי קנה לו אוהדים רבים בארץ כמו בעולם כולו, ובתי ספר לשחייה מפעילים קורסים וחוגים הן למבוגרים והן לילדים.
הביקוש קיים ואף עולה. מאידך, עם סיום לימודי השחייה, יוצאים בוגרי הקורסים האלה ונתקלים בחומת מציאות עגומה: איפה לשחות? הכוונה לבריכה הפתוחה כל השנה. בכל הרצליה פועלת כעת אך ורק בריכה שכונתית אחת כזאת ב”נווה אמירים”. היא אינה מיועדת לקהלים גדולים. עובדה: אין חנייה בסמוך לבריכה אלא במרחק של למעלה מ-200 מ’ ממנה. ובמלתחות הנשים יש 2 תאי מקלחת.
ברשתות החברתיות מוצאים, מידי פעם, געגועים לבריכות שנסגרו: כך, למשל, בדף הפייסבוק “זכרונות ילדות הרצליה” עלה פוסט של משה חי ב-2 באוקטובר 2019 ובו סרטון של בריכת “בית פוסטר” הנטושה וההרוסה. הפוסט זכה לתגובות רבות של תושבים ועולה מהן כי האנשים מצרים על המצב הקיים ומייחלים לשינוי.
מעל הקאנטרי של הרצליה מתהפכת חרב “השיפוץ” מזה שנים רבות. בינתיים המתחם כולו הוזנח עד מאוד והוא עומד בעליבותו כתעודת עניות לאוזלת ידם של פרנסי העיר.
לקאנטרי יש פוטנציאל אדיר: מיקום מעולה, נגיש ונוח; בריכות שונות המאפשרות מגוון אפשרויות פיזור ובחירה. מצער וחבל שהשיפוץ וההנגשה שלה לכלל התושבים נגררים ונסחבים כל כך הרבה זמן.
ישנה גם הבריכה במרכז הספורט “אפולוניה”. זו הוקמה לצורך אימון נבחרות השחייה של הרצליה: למתן אפשרויות שחיה לילדי בתי הספר היסודיים, המובאים באוטובוסים ישירות מבתי הספר למרכז ולקיום שיעורי התעמלות מים. הבריכה ממלאה ייעודה זה בהצלחה רבה. במרווח הזמן שבין האימונים, פתוחה הבריכה לציבור הרחב. גם אני נרשמתי לשחייה שם ולאחרונה גיליתי ,שצוהר הזדמנויות זה הולך ופוחת ככל שהפעילות החינוכית המבורכת בבריכה מתרחבת.
ההיצע, לא רק שאינו עולה ביחס לביקוש – הוא אף מצטמצם! אז מה איתי? ועם כלל תושבי העיר?
נכון, כל אחד מוצא פתרון אישי שמתאים לו: נכדיי, תושבי הרצליה, מוסעים לחוג שחיה בקאנטרי ברמת השרון. מכרה אחרת, אף היא תושבת העיר, לוקחת את ילדיה לכפר שמריהו. אך, האם זה הפתרון המערכתי שהעירייה מציעה לכלל תושבי הרצליה? “לרעות בשדות זרים”?
שלום רב.
כמי שניהל את הקאטרי קלאב בהרצליה במשך 22 שנה וראה אלפים מתושבי העיר מנויים ומבקרים,אין לי אלא להצטער על מצבו של הקאנטרי קלאב היום.
זכורות לי תקופות ארוכות בהן היה הקאנטרי מרכז לחיי ספורט וחברה על שלל מתקניו על עשרות החוגים שפעלו בו במסגרת המנוי ועל עשרות המןפעים וההצגות שקיימנו בו לכל שכבות הגילאים.
כיום הקאנטרי עומד שומם ומוזנח וההבטחה לשפצו ולשכללו נותרה ועומדת תלוייה באויר.
גם בניית שכונת זרובבל ושכונת גליל ים מסביב לקאנטרי לא גרמה לראש העיריה מר פדלון וליו”ר קבוצת עופר השקעות לקבל החלטה ולהזיז דברים קדימה לטובת התושבים. הרצליה נותרה אחת הערים הבודדות בארץ שאין בשיטחה קאנטרי קלאב פעיל ועל כך אני מצר.
אולי כתבה זו והתגובה עליה יזיזו את הנוגעים בדבר לפעול לשינוי המצב
שרהלה. בהרצליה יש הכי הרבה בריכות שחייה מבכל מקום בארץ. אבל זה לא ציבורי.