כאשר נכתב הספר דר' ז'קיל ומיסטר הייד ב-1886 בבריטניה בידי הסופר המהולל רוברט לואיס סטיבנסון, קשה היה להאמין בקיום מעוות שכזה בבן אדם אחד. הספר הפך לקלסיקה, לסרט ובעיקר להגדרה המאפיינת את האדם הפסיכופט והסוציופט המציג חזות אחת מהוגנת – ולמעשה בלילות יוצא לשחר לטרף. החל משנת 1977 אני פועלת, עובדת ונאבקת למען נשים וילדיהן החיים בצל האלימות. חלקם של הגברים שתיינים, קלפנים ונרקומנים – אך רבים מאוד הם אנשים "מהוגנים" החיים בקרבנו כאשר כלפי חוץ הם נעימים ועושים רושם מצוין על הסובבים אותם.

האדם מסוג זה הוא המטעה ביותר – באמצעות מניפולציות רגשיות, פיזיות וכלכליות. רק בתוך תוכי המשפחה מכירים את אופיו ותכונותיו, אותם הוא מסתיר כלפי חוץ. כואב מאוד לגלות שזמר מפורסם ושחקנים ידועים הם מטרידים מיניים סדרתיים – אם לא גרוע מזה. כואב מאוד שדמויות שהערצנו כגיבורים ומלכים הם למעשה שליטים רודנים שעיסוקם בשוד ובביזה ובאונס. קשה להאמין לדמויות נערצות ההולכות ומתפוגגות נגד עינינו המשתאות.

אהבתי מאוד חלק מספריו של הסופר עמוס עוז. שנאתי את הפולחן של דן בן אמוץ והתנהגותו הנלוזה עוד בחייו, למרות שגם אחדים מספריו עשו עליי רושם רב. אולם כל כולי מזדהה עם דבריה הכאובים והכואבים של גליה עוז. ילד או ילדה לא יכולים או מסוגלים להמציא זוועות שעברה גליה עוז בילדותה, נפשית ופיזית. כולי נחרדת מתמונת ילדותה הקשה בבית הוריה, כאשר אמה, מטעמים שלה, מפנה לה עורף ולא נלחמת כלביאה על גוריה. עצם שתיקתה מדברת בעד עצמה.

יש להוקיע מעשים אלה. מדינת ישראל חוקקה חוק צער בעלי חיים רק ב-1994. מה עם החוק נגד התעללות אדן בבת זוגו וילדיו? האם בכלל צריך חוק בנדון?

גם רחבעם זאבי לא ראוי

גם רחוב על שמו של רחבעם גנדי אינו ראוי. כחברת מועצה בתקופתה של יעל גרמן, הייתי חברה בוועדת השמות של עיריית הרצליה, כאשר הנושא עלה לדיון. קיבלנו הודעה מאישה שהעידה בבכי שנאנסה על ידו ומתחננת שלא נקרא לרחוב על שמו. הנושא עבר למועצת העיר שקיבלה את עמדת ראשת העירייה ועמדתי לא לקרוא לרחוב על שמו של גנדי. אולם משנבחר משה פדלון התקבלה פנייה לביטול ההחלטה הקודמת -ובמועצת העיריה אושררה החלטה לאשר את שם רחוב על שמו של גנדי. ההיסטוריה תשפוט אותו על מעשיו השונים ותחליט.

חשוב מאוד שיידעו הכל כי מעלליהם בכפייה, אלימות והטרדה מינית של נשים וגברים, ילדות וילדים ילוו אותם למרות מעמדם הנכבד ותפקידיהם הצבאיים, הכלכליים או האמנותיים – לדיראון עולם ולדורי דורות.

רות רזניק. צילום: פרטי