קבוצת וואטסאפ ארצית, שמסייעת לכבדי שמיעה ולחירשים (כו”ח), בהנהלת חברת מועצת העיר כפר סבא מסיעת מרצ, לירית שפיר שמש, הפכה לזירת התגוששות קשה.
הקבוצה נסגרה זמנית
הכול החל כשאחת החברות בקבוצה פנתה בבקשה להמלצה על שירות בריאות ציבורי בתחום שנוגע למוגבלות שמיעה, תוך שציינה: “עדיפות לרופאים יהודיים”.
הבקשה הציתה דיון ער בנושא גזענות שהסלים. שפיר שמש, מחזיקת תיק הנגישות והסיוע לאנשים עם מוגבלויות בכפר סבא, שמגלה אפס סובלנות לגזענות, סגרה את הקבוצה זמנית. פעולתה זאת “זיכתה” אותה בקללות ונאצות בנוסח “שמאלנאצית” ו”חתיכת היטלר”.
בהמשך היא כתבה על המקרה בפייסבוק והבהירה בסוף הפוסט: “תגובות לא מכבדות וכותביהן ייחסמו מידית”.
גם אני כבדת שמיעה
בשיחה עם המקומון הדיגיטלי, השרון אונליין, היא מסבירה: “הקבוצה אינה פוליטית ואינה מסחרית ומנהלות אותה בהתנדבות מלאה שתי נשים: סמדר הרוש גרוסמן ואני. שתינו כבדות שמיעה הפועלות כל אחת בדרכה למען מודעות החברה לנושא של מוגבלות שמיעה”.
איך הרגשת כשראית את התגובות האלו?
“ללא ספק תחושה לא נעימה. אני בוחרת גם לראות את האירוניה שהקללות הוטחו בפניי ממש יום לאחר יום הזיכרון לשואה ולגבורה, בו נהגנו לומר: ‘לא עוד'”.
קרה בעבר מקרה דומה שבו התעוררו בקבוצה ויכוחים כאלה?
“עלו בעבר מספר פעמים ויכוחים פוליטיים ותפקידנו כמנהלות בקבוצה היה, ועדיין, לעצור אותם. אבל עד כה לא ‘זכינו’ לרשימת תארים מהסוג שקיבלתי הפעם”.
איזה תגובות קיבלת על שיתוף המקרה?
“כאלה שמעודדות אותי אישית להמשיך ולפעול ו/או שהביעו צער רב על מה שעברתי. יחד עם זאת, התגובות החשובות הן אלו שהזדעזעו וכאבו מרמת הירידה בשיח וחוסר היכולת לכבד את דעת האחר”.
יש איזה לקח שניתן להפיק מהמקרה?
“על פי הרוח בסיפור התנ”כי בו בלעם ‘ביקש לקלל ויצא מברך” – בחרתי להפוך את המקרה שקרה לי לסיפור של מודעות למה שקורה בתוכנו, שמחלחל גם למקומות שאין בהם מטרה פוליטית אלא קהילתית נטו”.
“אנחנו נוטים לחשוב שמדובר בעשבים שוטים קטנים וחסרי חשיבות, אבל אם נתעורר ונבין שאין להם מקום אצלנו – הם לא רק יידחקו לפינה הצדדית ביותר בגינה, הם יבחרו להתמעט עד – לו תהי – היעלמותם מהנוף”.
תגובות