"למה את משאירה את כל הבגדים שלך על הרצפה?!"

"אתה לא יכול להשאיר את הכיור בצורה כזאת! כל פעם אותו סיפור… תשטוף אחריך!"

"אין לי כבר כוח להתווכח איתך על זה. קבענו שעה, אז פשוט תגיע בשעה שקבענו!"

החדר שלך נראה כמו דיר חזירים. הבטחת לי שתסדרי אותו, מה קורה עם זה?"

למי מאיתנו אין ויכוחים וחיכוכים עם הילדים שלנו? בכל גיל, בכל עונה בשנה, כולנו כהורים מכירים את התופעה.

עם מתבגרים זה מורכב יותר. ייתכן ואתם מרגישים שזה הפך לחלק מרכזי ביחסים ובאווירה הכללית בבית, ושאתם מוצאים את עצמכם ב"לופ" על אותם דברים שוב ושוב- ואין שינוי ממשי.

אין לי "נוסחת קסם" להציע, ולא חושבת שאפשר להכחיד לחלוטין את הוויכוחים. אני מציעה כמה כללי אצבע שיכולים להיות מועילים:

1. הדברים החשובים באמת נאמרים "על קר"- בלהט הוויכוח כשאתם חמים וכעוסים- המסרים מתמסמסים. אם זה חשוב, אני מציעה שתחזרו לזה בשיחה רגועה, מרוחקת מן האירוע. שעתיים אחרי או יומיים אחרי, ובלבד שהיה לכם זמן להתקרר, להירגע, ולנסח לעצמכם מהו המסר שתרצו להעביר לילד.

2. כשאתם מגיבים "על חם" יש סיכוי גדול יותר שתהיו על מצב אוטומט, ותאמרו מה שאמרתם כבר הרבה פעמים, בלי אפקט חדש או שינוי התנהגותי אצל הילד. המסרים הכועסים עוברים כביקורתיים ויוצרים ביניכם ריחוק. בנוסף, נרצה שהילדים שלנו ילמדו מאיתנו להפעיל מנגנוני השהייה והרגעה עצמית, כמודל לוויסות ואיפוק שישרת אותם בכל תחומי החיים בהווה ובעתיד. כאשר הילד מקבל מסר שההורה שלו לא מנהל שיח בצעקות ועל "טורים גבוהים" הוא יוכל ליישם את זה בקשרים אחרים בעת קושי או משבר.

3. בחרו את המלחמות שלכם- לא על הכל שווה להתווכח. סננו ובחרו את הדברים שחשוב להתעקש עליהם. גם כשכבר בחרתם שנכון ושווה לכם להילחם על הכלים שהוא השאיר בכיור, או על הבגדים שהיא זרקה על הרצפה במקלחת, חישבו איזה ערכים נגזרים מכך (ערך של סדר וניקיון, ערך של התחשבות בבני הבית, ערך של שותפות וחלוקת מטלות…) ומתוך כך הדגישו את הערך החשוב לכם ביותר בבואכם לבקש שהדבר ייעשה.

4. השתמשו בשפת "אני"- אמרו למתבגר שלכם מה חשוב לכם, מה אתם מבקשים ממנו: "אני מבקשת שהכיור יהיה נקי כשאני חוזרת מהעבודה". "חשוב לי שכל אחד ייקח אחריות על הבלגן שלו, כדי שלכולנו בבית יהיה נעים". "אני זקוקה לשיתוף פעולה ממך". "שפת אני" משדרת לקיחת אחריות של הדובר בוויכוח. זו שפה מקרבת שמזמינה יותר להקשבה מאשר "שפת אתה", שהיא לרוב מאשימה, מרחיקה, ומזמנת את הצד השני לעמדת התגוננות כמעט באופן אוטומטי.

5. הומור וקלילות- קחו את עצמכם פחות ברצינות. תצחקו על האוטומטים שלכם. תייצרו בדיחות משפחתיות, על הדברים המעצבנים שחוזרים. תצחקו על התגובות שלכם, הומור עצמי תמיד עוזר לפרק את האווירה המתוחה.

6. היעזרו בבן/בת הזוג- אם אתם יודעים שיש לכם נקודות תורפה מסוימות ונושאים שבהם אתם רגישים יותר, תנו להורה השני לקחת עליהם פיקוד. הוא/היא יעשו את זה בצורה פחות אמוציונלית, וישחררו אתכם מהאחריות לדבר הזה שמפעיל אתכם רגשית. תיצרו סימן משותף, מילת קוד שאתם אומרים, כך שההורה השני יוכל לזהות שזה הרגע להיכנס לתמונה ולשחרר אתכם מהקרב שעומד להתחולל מול הילד.

לסיכום התווכחו בחוכמה, מתוך סינון ובחירה. שימרו על עצמכם רגועים וקרים. אל תהיו לבד, היעזרו באחרים. תבטאו בגוף ראשון את מה שאתם צריכים. תצחקו קצת על עצמכם ועל הילדים.

ואם ניסיתם את כל זה, ועדיין אין הקלה ואתם מתקשים- כדאי להיעזר באיש מקצוע מתחום הטיפול הרגשי או הדרכה וליווי הורי.

שנה טובה!

הדר פז- מוסמכת MA בהתמחות פסיכודרמה, טיפול נפשי-רגשי באמצעות אומנויות למתבגרים ומבוגרים.

קליניקה בהרצליה: 054-5797773

לאתר: https://lp.vp4.me/cp5z