בזמן האחרון מערכת החינוך בהרצליה לא שקטה. דרמה אחרי דרמה, משבר אחרי משבר – ודומה שהמצב רק הולך ומחריף. על הרקע הזה ביקשנו לשוחח עם רפי לוי, יו”ר הנהגת ההורים העירונית.

בשלב הראשון של הראיון, על רקע השבתות בתי הספר בעיר בשבוע האחרון, אומר לוי: “מתקיים שיח שקוף, מקצועי ורציף בין הנהגת ההורים העירונית לבין הרשות, אגף החינוך והנהגות מוסדות החינוך בעיר. כל נושא שמונח על השולחן מטופל בשיתוף הנהגות בתי הספר והקהילות, מתוך אחריות מלאה וראייה מערכתית.

“הנהגת ההורים העירונית תמשיך לייצג אך ורק את טובת ילדי הרצליה, לפעול באחריות, בהקשבה ובשיתוף ולשמור על שיח מאזן, מכבד ומקדם לטובת כל ילדי העיר”.

לדברי לוי, “השיח שיש בקבוצות מסוימות בעיר, חוצה גבולות. בואו נזכור עיני הילדים נשואות אלינו. תקיימו שיח מכובד ולא פוגעני ובטוח לא אישי. תשמרו כולם, על צוותי החינוך. זה משאב יקר מאוד ומוערך. שינוי אזורי רישום זה ארוע מורכב זה פאזל עם אלפי חלקים ושיקולים. נעשה את הכי טוב שלנו למען הילדים”.

הוא מבקש להדגיש בראיון כי הנהגת ההורים לא קראה בשום מצב להשבתת בתי ספר בעיר.

“לא לעמוד מהצד”

רפי לוי, מתגורר בשכונת הרצליה הצעירה, נשוי לתהילה ואבא לשלושה ילדים – אגם (12), פלג (9) וריף (5) שלומדים במערכת החינוך הממלכתית בהרצליה.

לפני 4 שנים, אחרי שירות של 26 שנים במערכת הביטחון וצה”ל, הוא עבר למגזר העסקי כמומחה הגנת סייבר. אבל יש לו תפקיד משמעותי נוסף – לוי הוא יו”ר סגן הנהגת ההורים הארצית. טייטל שהוא זכה בו לפני זמן קצר במיוחד, אחרי שנים של התנדבויות ומעורבות.

“המשפחה שלי והחינוך של ילדיי הם מרכז החיים שלי, והם הסיבה המרכזית שהובילה אותי להיכנס לעולם ההתנדבות במערכת החינוך”, מספר לוי, “הכול התחיל לפני כעשור בגן של הילדה הבכורה שלי – אגם. ראיתי מצבים שלא קיבלו מענה מספק והבנתי שאם אעמוד מהצד ואחכה שמישהו אחר יפתור – זה פשוט לא יקרה”.

עוד הוא מספר: “הילדים שלנו צריכים מבוגרים שנמצאים לידם לא רק פיזית, אלא גם ערכית ורגשית. היה לי ברור שאני לא יכול להתלונן על המערכת מבחוץ ולהישאר פסיבי. בחרתי להיכנס פנימה ולוודא שלכל ילד בהרצליה ובישראל יש גב, מענה והגנה”.

“זו זכות גדולה”

מאז לוי המשיך להתנדב גם במסגרות של ילדיו הקטנים יותר: “משם זה התרחב – מוועד הגן להנהגת הגנים, מהכיתה להנהגת בית הספר, מבית הספר להנהגה העירונית, ומשם להשתלבות בפעילות הארצית”.

במשך חמש השנים האחרונות לוי מכהן כאלקטור העיר הרצליה בהנהגת ההורים הארצית, מתוכן כיהן כיו”ר ועד הגנים הארצי במשך שנתיים וחצי: “ככל שנכנסתי פנימה הבנתי עד כמה להורים יש כוח אמיתי כשאנחנו מאורגנים, מקצועיים ומובילים”, הוא מספר.

מה דעתך על מערכת החינוך בהרצליה?

“הרצליה היא עיר מצוינת, עם מערכת חינוך חזקה ומחויבת. אבל כמו בכול הארץ אנחנו רואים מחסור משמעותי באנשי חינוך והסיבות ברורות: שחיקה גבוהה, עומס רגשי ופיזי,  תנאי שכר שאינם תואמים את האחריות, תחרות מול שוק העבודה, ריבוי תפקידים, עלייה במורכבות של בעיות התנהגות, מצוקה ואלימות”.

איך אפשר לפעול למען שינוי בנושא הזה?

“כדי לשנות את זה המדינה חייבת להעלות את המקצוע להיות יעד לאומי”.

אילו נושאים הנהגת ההורים מקדמת מבחינה עירונית? 

“אנחנו שותפים לבניית רפורמה עירונית בנושא מוגנות ואקלים חינוכי, להעצמת שיח מובנה ומיטבי מול צוותים חינוכיים, שיפור תשתיות למידה, גנים, מחשוב ותשתיות מתקן חינוכי, מקדמים תזונה נכונה ומדיניות בריאות עירונית, תומכים במשפחות ובילדים במצבי משבר ומובילים יוזמת ‘שימוש נכון בטלפונים חכמים לילדי יסודי'”.

ספר על היוזמה הזאת.

“היוזמה נולדה מתוך מציאות כואבת – עלייה דרמטית בחרמות, בריונות, בידוד חברתי ונזק רגשי אצל ילדים צעירים. הבנו שהטלפון החכם הפך לכלי שמכניס את בית הספר ואת הילדים למעגלי פגיעה שקשה לצאת מהם”

“המטרה היא להפחית שימוש וקנייה של טלפונים חכמים לילדים בגילאי יסודי, לייצר נורמה עירונית חדשה, להפחית לחץ חברתי,  להגן על ילדים מהמרחב הדיגיטלי ולהחזיר להורים שליטה וגבולות.

“היוזמה מקבלת תמיכה רחבה מהורים בהרצליה, הרבה מעבר למה שציפינו. וגם את תמיכת הנהלת העיר ומנהל החינוך”.

“לא עוד אירועים נקודתיים”

לוי מתייחס בראיון גם לגל האלימות ומעשי האובדנות בעיר בשנה האחרונה. “לצערי הרב, יש כאן מכת מדינה”, הוא טוען, “מצוקה נפשית, חרמות, אלימות ברשת ומקרים של בריונות הם לא עוד ‘אירועים נקודתיים’. זו מגמה שחוצה גילאים, שכונות ומוסדות חינוך.

“והדבר הקשה ביותר הוא שיותר ויותר ילדים מסתובבים עם כאב פנימי שאין לו קול עד שהוא מתפרץ”.

איך אתם פועלים בנושא?

“הנהגת ההורים בהרצליה פועלת בנושא הזה ללא הפסקה, ובשיתוף פעולה צמוד עם מנהל החינוך, מנהלות בתי הספר, מפקחות וצוותים מקצועיים. אנחנו מובילים בימים אלה תהליך רחב של הדרכות להורים ולתלמידים על מוגנות רגשית ופיזית.

“בנוסף – הצבת קווים אדומים עירוניים ברורים להתמודדות עם חרמות, קידום תוכניות חוסן ויחידות שיח כיתתיות יחד עם הפסיכולוגים החינוכיים ועבודה פרטנית עם בתי ספר ועם משפחות שילדיהן סובלים ממצוקה”.

על מי מוטלת האחריות לשינוי – על בית הספר או ההורים?

“בואי נגיד את האמת. מערכת החינוך יכולה וצריכה לעשות הרבה – אבל בלי ההורים, זה לא יעבוד. אני אומר זאת בצורה ברורה: האחריות על החוסן הנפשי והמוגנות של הילדים מתחלקת בין שני הצדדים. כשאין שיתוף פעולה של אחד מהם הילד הוא זה שמשלם.

“אם הורה לא מעורב, לא מציב גבולות, לא יודע מה קורה בטלפון של הילד, לא מדבר איתו על שייכות וקבלה אי אפשר לצפות מבית הספר לפתור את הכול לבד. וכשבית ספר נמנע מלהתעמת עם תוקפים או לא נותן מענה מהיר גם זו בעיה”.

מה בעינייך הדרך להתמודד עם ילד שחווה פגיעה?

“הדבר הכי חשוב הוא לא להשאיר אותם לבד. כול ילד שחווה חרם או בריונות זקוק לשלושה דברים מידיים: מבוגר אחד שלא מוותר עליו, בבית או בבית הספר, עבודה מערכתית ברורה ללא טיוח, ושיקום חברתי אמיתי – לא להחזיר אותו למקום שהכאיב לו בלי תהליך”.