מה קורה להורים ש”תפסו” את הילד מעשן או שותה?

“זה מסוכן לבריאות! הוא חייב להפסיק עם זה מייד! לא נרשה לו, נגביל אותו, ניקח לו, נעניש!”

“אבל… אם נלחץ חזק מדיי הוא יעשה לנו דווקא. זה יקרה מתחת לרדאר, הוא ימשיך לעשן מאחורי הגב שלנו. הוא ישיג מחברים, הוא ישקר. הוא ימדר אותנו יותר ויותר…”

בפגישות איתי ההורים מדברים על הפחד שלהם מההשלכות, על תחושת האכזבה ובעיקר על הדאגה. הדאגה ההורית כמרכיב חשוב שיש להביא כקול נוסף, בהיר וגלוי מול המתבגר שלהם.

המתבגר יחליט בעצמו גם אם יאסרו עליו ויתנגדו נחרצות לעישון או שתייה. הבחירה היא בידיו.

ההורים לא באמת יכולים לעקוב ולבדוק אותו בכל זמן ובכל מקום, וגם רצוי מאוד שלא יעשו זאת.

אז מה אתם כהורים כן יכולים לעשות?

להיזכר איך אתם הייתם בגיל הזה. מה עניין וסיקרן אתכם? מה רציתם לבדוק? בגיל ההתבגרות נִגְלׇּה עולם חדש לעיניהם של הילדים, הזדמנויות ואפשרויות חדשות נפתחות בפניהם.

היזכרו איך הייתם אתם, וכמה חשוב היה לכם להרגיש שייכים לחבר’ה. ליישר קו עם האחרים, ולעשות רושם על קבוצת השווים. להתנהג כמו גדולים, להעיז, להסתכן.

אחרי שנזכרתם בכם, תנו חיבוק גדול לעצמכם. חיבוק של עידוד ותמיכה. אם הילדה שלך שותה אלכוהול- זה עוד לא אומר שנכשלת כישלון חרוץ כאמא. אם הבן שלך מעשן סיגריות- זה עוד לא אומר שהאבהות שלך פשטה רגל.

יש לראות את ההתנהגויות האלה בקונטקסט של זמן וגיל. זה לא מחרב את כל מה שהשקעתם בחינוך הילד עד עכשיו, וזה גם לא אומר שכך המצב יהיה מעתה ועד עולם.

שמרו על ציר תקשורת פתוח עם המתבגרים. דברי ביקורת, שיפוטים, איומים והאשמות יגרמו להם להתרחק מכם. בטח שלא לשתף אתכם במה שהם עושים או חווים.

הדר פז. צילום: סתיו שניידר אשוח

גיליתם? תנשמו. נסו לשוחח איתם על כך ברוגע. מתוך מקום קשוב, מסתקרן. שאלו שאלות על התחושה כאשר הם שותים או מעשנים, על מתי זה קורה ואיך זה מרגיש יחד עם החברים…?

תוכלו לתת דוגמאות מחייכם האישיים ולספר על ההתנסויות הראשונות שלכם, אם תרגישו שזה מתאים או תורם לשיח.

הביעו דאגה הורית. בכל הזדמנות. בלי לצפות שזה מה שישנה את ההתנהגות. אתם לא אוסרים עליהם להשתמש (כי זה לא באמת רלוונטי), אך אתם מראים ומשמיעים שאתם מודאגים.

מודאגים מההשלכות על בריאותם ונפשם, בטווח הקצר ובטווח הארוך. שילחו להם כתבות, תכניות, סיפורים אישיים של מכורים. ספרו על אנשים קרובים שאתם מכירים, שהמשיכו להשתמש ושילמו על כך מחיר. תדאגו ותשחררו.

חיזרו על המסר: זו הבחירה שלך. אני רוצה שתפסיק או תפחית. הייתי מעדיף שלא תשתמש בכלל. אבל- אני לא יכול להכריח אותך להפסיק. אתה בגיל כזה שבו אני נאלץ לסמוך על שיקול הדעת שלך, ולקוות שתבחר לא להזיק לעצמך. אני יכול שלא לשתף עם זה פעולה (לא לאפשר לך לעשן בבית, לא לתת לך כסף לקניית סיגריות) אך אני לא יכול למנוע ממך לעשות את זה. זה בידיים שלך. מקווה שתבחר בעצמך.

מתבגרים זקוקים לכך שנסמן להם שאנחנו פה: דואגים, מחזיקים, רואים אותם. אנחנו גם מכירים בעצמאות שלהם, ברצון להיות ‘גדולים’ ובחופש הבחירה שהולך וגדל עם צמיחתם והתבגרותם.

בדיוק כמו שלא נוכל להכריח מתבגר להשקיע בלימודים רק בגלל שאמרנו וזה חשוב לנו, לא נוכל להכריח מתבגר להפסיק לשתות או לעשן.

מובן שאפשר להעניש, לאיים, לגזול דברים וכו’ אבל איזו מטרה נשיג? ולאיזה טווח? ומה יקרה לקשר שלנו בדרך?

כנראה שתצטרכו לסמוך על החינוך שהענקתם לו. על הערכים שדאגתם להקנות לו, ועל המחשבה החופשית ויכולת הבחירה הבריאה שטיפחתם בו במהלך השנים. ומכאן- זה רק שלו.

הדר פז- מוסמכת MA בהתמחות פסיכודרמה, טיפול נפשי-רגשי באמצעות אומנויות למתבגרים ומבוגרים.

הקליניקה בהרצליה

לייעוץ טלפוני ראשוני חינם: 054-5797773

לאתר: https://lp.vp4.me/cp5z