עדי ברקוביץ’ מהרצליה שעברה קשיים חברתיים בבית הספר היסודי, כתבה שיר על תקופת הבדידות, עם מסר של אהבה ותקווה. לאחרונה היא הקליטה את השיר, לאחר שחסכה לכך כסף במשך חודשים, וחלמה להגיע ל-1,000 צפיות.

הגעתי לשוחח עם עדי ואמה שרון ברקוביץ’ מהרצליה, בעקבות הפוסט בפייסבוק על השיר שעדי כתבה והקליטה. הפוסט הפך בתוך זמן קצר לפינה חמה ומפרגנת ברחבי הרשת.

כמה דקות לתוך השיחה נוכחתי לדעת שיש מתבגרים שיודעים הרבה על עצמם ועל העולם. עדי היא דוגמה לכזו המשתמשת בידע כדי להגשים מטרות ולהתקדם, ובתוך כך זוכרת לשמור על עצמה.

עדי, ספרי על עצמך.

“אני בת 15 וחצי ולומדת בכיתה י’ ב”בית של תמר” (בית ספר לילדים בכיתות ז’-י”ב, העונה על צרכים של תלמידים עם לקויות למידה), כי יש לי בעיות קשב וריכוז. בבית ספר אני מרגישה שרואים אותי ואת הקשיים שלי, ונותנים לי את העזרה שאני צריכה. אני מאוד אוהבת לשיר ואני גם לומדת ב”ווליום” (בית ספר למוסיקה) פיתוח קול עם המורה שלי שירה גבריאלוב. לאחרונה פרסמתי את השיר הראשון שלי”.

לאורך הריאיון עדי מתארת את הפעילות שלה ברשתות החברתיות עבור ילדים שחווים קשיים חברתיים, ומספרת על היותה “שגרירה” של ‘לשון הרע לא מדבר אליי’. כמו כן, היא צמחונית מגיל צעיר וחונכת בתנועת הנוער “כנפיים של קרמבו”. בין השורות ניתן להבחין במוסר וחוש צדק החזקים שלה.

מה הרקע לכתיבת השיר?

“מאז שהייתי קטנה, בבית ספר יסודי, היו לי קשיים חברתיים. אני מאוד רציתי חברים, אולי קצת יותר מידי, וזה לא עבד לי, וגם התקשיתי בלימודים. כתבתי בתקופה שהרגשתי ממש בודדה”.

שרון מספרת על כך שהיה שיעור בבית הספר בו לימדו איך להציב ולהשיג מטרות בחיים. באותו יום החליטה עדי שהמטרה שלה היא להוציא את השיר. עדי מוסיפה: ” הדרך שלי להתמודד עם הבדידות היא באמצעות הכתיבה. לקח הרבה מאוד זמן מאז שכתבתי את השיר עד הרגע שהוא יצא”.

מדוע לקח כל כך הרבה זמן עד שהשיר יצא?

“היה לי חשוב לממן את השיר הזה בעצמי, אז עבדתי בהמון עבודות. לא רציתי לקבל עזרה מבחוץ בדבר הזה. אני מאמינה שאפשר להשיג הכל בעבודה קשה”.

ספרי על העבודה שעשית כדי לחסוך כסף.

“עבדתי בחנות צעצועים, הייתי דוגווקרית (מוציאה כלבים לטיול), בייביסיטר, הכנתי שרשראות ועוגות למכירה, ואפילו עבדתי בתור מלצרית”.

שרון מוסיפה מהצד שהיא לומדת המון מעדי: “היו פעמים שרצו ממנה יותר בעבודה והיא הייתה צריכה לעשות שינויים כי זה החל לפגוע בה. היא יודעת מה טוב לה, ומה שלא טוב לה היא אומרת ‘לא מתאים לי’ ועוצרת”.

שרון מתייחסת למעבר של עדי לבית הספר החדש: “המעבר מבית הספר היסודי ל”בית של תמר” היה נקודת אור. כיתות קטנות המאפשרות מתן תשומת לב לפרטים הקטנים אצל כל אחד. הצוות החינוכי מחפש אצל כל תלמיד את נקודות החוזקה שלו, וזיהו אצלה את הרצון והיכולת להופיע ולשיר. לכן, נתנו לה בבית הספר שיעורי העשרה במוזיקה. אחת המורות, ענה שטיינברג, עזרה לה לכתוב מילים לשיר שפורסם עכשיו, ועדי נתנה לה קרדיט. היא התחילה לקחת שיעורי פיתוח קול בבית ספר ווליום בהרצליה, עם המורה שירה גבריאלוב”. לאחר המשפט הזה העיניים של עדי מנצנצות, והיא מוסיפה: “אני כל כך מעריכה אותה, היא כמו אחותי הגדולה”.

עדי בחוף הים. קרדיט: איתי גביזון

את מרגישה נאהבת?

“אני מעריכה את האנשים שמקיפים אותי ומכירה תודה לבית הספר, להורים, למשפחה, ולחבר שלי שתומך בי. אפשר לומר שמצאתי את האנשים הנכונים בשבילי. אני גם מרגישה שהשיר נוגע בהרבה אנשים. הייתה תגובה בסרטון שכתבו בה – ‘לי בחיים לא היה את האומץ לעשות את מה שאת עושה, את דוגמא להשראה’. כל החיים רציתי שיקחו ממני השראה. כתבתי את השיר כדי שמי שעובר תקופה של בדידות, שידע שהוא לא לבד. ובכלל, שידעו שהכל בחיים זה עניין של תקופות, ואחרי תקופה פחות טובה תגיע תקופה טובה יותר”.

שרון: “אם אתם נתקלים במישהו שבור, תפתחו להם את הלב. זה כל המסר של השיר”.

יש לה גם מסר לאימהות: “למצוא משהו שהילד ממש אוהב ולהעצים אותו דרך זה”.

שרון מספרת על כך שבמקרה הזה עדי מובילה ויודעת מה היא רוצה, והם כהורים מאפשרים לה להוביל לאן שהיא שואפת. “חשוב לנו לשמור על התא המשפחתי בתור המקום הבטוח. רצינו שעדי תישאר על מסלול ולדעתי, באופן כללי, צריך למצוא משהו שהילד ממש אוהב ולהעצים אותו דרך זה”, היא אומרת.

אנחנו עוד נשמע עלייך?

שרון מספרת בגאווה ש”עדי מוצאת דרכים להכיר אנשים, פלטפורמות, להרוויח כסף ולהתפרסם. היא לא מפסיקה לחפש, גם אם היא מקבלת לא”.

ועדי חותמת את הריאיון במשפט: “על כל מאה ניסיונות מקבלים אולי “כן” אחד. אבל הכן הזה הוא משמעותי וגדול”.

“חשוב לנו לשמור על התא המשפחתי”. צילום: פרטי