שלום לך אדוני ראש העיר הרצליה, יריב פישר. שחשוב לי שתקרא את המכתב הזה, כי אני לא חושבת שהבנת עד הסוף כמה הגזירות שלך בעניין הוצאת סחורה פוגעות באופן מוחלט בכמה עסקים טובים. לכן בחרתי להעביר את מכתבי זה לפרסום ב"שרון אונליין", כדי לוודא שהמסר יגיע אליך.

החנות בפסאז' והסטנדים. צילום: פרטי

שמי אנה רובין, בת 41, אמא לתאומים בני שנתיים וחצי. יש לי חנות בגדים יד שנייה ועודפים בסוקולוב 53 בתוך הפסאז׳ כמעט 20 שנה. אני עובדת שם עם אמי, אנסטסיה קאופמן, פנסיונרית בת 67. אחרי כל כך הרבה שנים, אני מרגישה שאני יכולה להגיד בגאווה שזו חנות מאוד אהובה, שמפרנסת אותי ואת אמא שלי בכבוד. אחרי תקופה קשה של סגר על כלל העסקים בגלל הקורונה, בזמן האחרון דווקא התנועה בעיר גדלה, יותר אנשים שמו לב לחנות שלי – נכנסו והתאהבו.

כשנולדו לי התאומים נאלצתי לצמצם את שעות הפתיחה, ועדיין הלקוחות שלי מתחשבות בי, ומגיעות בשעות שאני כן פתוחה. הן מספרות לי: "אנחנו עוברות בסוקולוב ברגל, או ברכב, ואם יש סטנדים בחוץ אז אנחנו נכנסות".

מה שזה אומר עבור העסק שלי, זה פשוט: אם אין סטנדים בחוץ, אין לקוחות. וזה בדיוק מה שקורה בימים האחרונים, בגלל ההחלטה החדשה למנוע הוצאת סחורה מבעלי עסקים. הנה, ביום כתיבת המכתב, יום שלישי, 2/7/24, השעה 16:00 – והקופה כמעט ריקה. היו לי אולי 5 לקוחות.

הגזירות החדשות שלך הן גזר דין מוות לעסק שלי.

אני יודעת שיש לך בעיה עם כמה עסקים במרכז העיר שהשתלטו על המדרכה, וזה כן מפריע להולכי רגל ובטח לנכים. אבל אי אפשר להשוות בין חנות שנמצאת במרכז העיר על הרחוב הראשי, לבין חנות שנמצאת עמוק בתוך הפסאז׳, ובמקרה שלי  – החנות יחידה בפאסז'.

הסטנדים שלי לא הפריעו אף פעם לאף אחד. להיפך. יש לי הרבה לקוחות מבוגרות, שמגיעות על כיסא גלגלים עם המטפלות. יש לי לקוחות אימהות, שמגיעות עם עגלות. עד היום כולן נהנו מהסידור, יש שפע של מקום מחוץ לחנות, וגם היה אפשר להיכנס עם כיסא גלגלים לתוך החנות.
היום אי אפשר להכניס אפילו עגלה לתוך החנות מרוב הצפיפות.

אני מבקשת, יריב פישר – אנא בדוק לעומק את הנושא מחדש, ותעשה את השינויים הנדרשים, עם התחשבות בעסקים כמו שלי שלא נמצאים בפריים לוקיישן, וזקוקים לכל חשיפה אפשרית, כדי שבכלל ישימו לב אלינו.

אני מצרפת תמונה של הפסאז': התמונה למעלה זה החנות שלי עם הסטנדים מימים טובים יותר. התמונה למטה היא מהיום, בינינו, הפסאז׳ תמיד ריק. אין סיבה לאנשים לעבור שם, אלא אם הם מקצרים דרך לביתם, או עולים למשרדים בקומה השנייה. סימנתי את השלט של החנות שלי בעיגול לבן. מבחוץ. המקום נראה נטוש, וזה תמיד נראה כך, עד שאני פותחת את החנות.

הרבה אנשים אמרו לי שהכנסתי חיים למקום. אז בבקשה אל תיקח לנו את זה. בברכה, אנה רובין.