רצועת חוף סידנא עלי נחשבת לאחת מאחרונות החוליות והפראיות שנותרו בהרצליה – חוף לא מוכרז וללא שירותי הצלה, תחום בין מצוק כורכר גבוה לים פתוח. אבל מתחת למעטה השקט מסתתרים עשרות סיפורים, זיכרונות ומאבקים.
המקום מושך אליו גולשים, מטיילים, דייגים וחובבי טבע, למרות שמזה שנים משרד הבריאות מפרסם התרעות תקופתיות בשל זיהום מי ים. השלטים מזהירים: “הרחצה אסורה” – אך המבקרים ממשיכים לזרום.
בצמוד לחוף, בראש הצוק, שוכן מסגד סידנא עלי – מבנה מרשים שנבנה במאה ה-15, ולצדו שרידים היסטוריים מתקופות שונות. הנוף עוצר הנשימה משלב בין ים, מצוקים, דקלים ומורשת – אך גם בין הזנחה, סחף חופי, ותוכניות בינוי שמעוררות סערה.
פעם היה פה כפר, לפני זה מבצר
ההיסטוריה של המקום נפרשת על פני אלפי שנים: צפונית לחוף שכן היישוב העתיק ארסוף (אפולוניה), שנחרב במאה ה-13. מדרום לו התפתח בתקופה הממלוכית האתר הקדוש לזכרו של עלי אבן עלים, לוחם מוסלמי שנהרג בקרב מול הצלבנים. בשנת 1481 הוקם באתר מסגד סידנא עלי – “אדוננו עלי”.
במאה ה-19 התפתח סביב המסגד כפר ערבי קטן בשם אל-חַרַם. ערב קום המדינה התגוררו בו כ-500 תושבים, שהתפרנסו מחקלאות ודיג. עם תחילת 1948 הכפר התרוקן מתושביו ולא שוקם מאז. המסגד ננטש, נפגע, אך שופץ מחדש בשנות ה-90 וכיום פועל בו בית תפילה מוסלמי פעיל.
כוחות מיוחדים, פנימייה ומצוק מתפורר
בשנות ה-50 הוקם באזור מחנה אימונים ראשוני של שייטת 13, שפעל בחוף סידנא עלי במשך כשנתיים. לאחר מכן שונה ייעודו למעון שיקומי לבני נוער.
באותה תקופה החוף נותר פראי: גולשים ודייגים החלו לפקוד אותו, ובפינתו הצפונית הוקם מאהל קטן, שכונה “כפר הדייגים”. החוף שימש גם כמקום מקלט לאוהבי טבע, שביקשו חוף נטול מתקנים ורחוק מההמולה העירונית.
אבל המצוק שמעל החוף, העשוי כורכר רך, החל להיסדק ולהתמוטט עם השנים – תהליך שהוחרף בעקבות פיתוח המרינה הסמוכה. עיריית הרצליה הקימה גדרות אזהרה, אך השחיקה נמשכת.
הבנייה התקרבה למים
בתחילת שנות ה-2000 החלו להתפרסם נתונים מדאיגים על זיהום סביבתי חמור בשטח תע”ש אפולוניה הסמוך. כימיקלים רעילים חלחלו לקרקע ולנגר, והגיעו עד לחוף סידנא עלי. ב-2018 נאסרה הרחצה באופן רשמי.
במקביל קודמה תכנית תמ”ל/1004 – לבניית כ-2700 יח”ד על הקרקע המזוהמת. עיריית הרצליה, תושבים וארגונים סביבתיים עתרו לבג”ץ. באפריל 2021 פסק בג”ץ כי אין לאשר את הבנייה לפני ניקוי יסודי ומיפוי הסיכונים הסביבתיים – החלטה תקדימית שעצרה את הפרויקט.
מתח בין שימור לפיתוח
כיום נמשך המאבק על עתיד האזור: מצד אחד, רשות הטבע והגנים פועלת לשמר את החוף, המצוק והמערכת האקולוגית – כולל קינון נדיר של ציפורים כמו השרקרק. מצד שני, רשות מקרקעי ישראל מעוניינת לממש את תכניות הבינוי ברצועה שמעל החוף.
המאבק כולל גם עניינים תשתיתיים – החל במצוק קורס, עבור בזיהום מי ים, וכלה בצורך בהנגשה בטוחה למטיילים. הציבור ממשיך לפקוד את החוף, אך האיזון העדין בין טבע לאדם מתוח מתמיד.
האיש שבנה מערה
ניסים כחלון, תושב הרצליה, בנה במשך עשרות שנים מערה ייחודית בצוק הכורכר. הוא חצב בידיים, עיטר בקונכיות, והקים מבנה שהפך עם הזמן ליצירת אמנות סביבתית יוצאת דופן.
המדינה טענה שמדובר בבנייה לא חוקית ומפגע בטיחותי, והוציאה צו פינוי. עיריית הרצליה בחרה לתמוך דווקא בשימור המערה, ופנתה לאונסק”ו בבקשה להכיר בה כאתר מורשת.
במאי 2025 הושגה פשרה: כחלון יעזוב את המערה, אך היא תיוותר במקומה, כמוזיאון פתוח לציבור. בגיל 80 כחלון עזב את המערה. “יש פה אהבה ונשמה. זה לא רק בית, זה מסר”, סיכם.
תגובות