החופש הגדול מבטיח לילדים הפוגה משיעורי הבית, מהמבחנים, מהצלצולים ומשעת ההשכמה הקבועה. אלא שיחד עם מערכת השעות נעלמת לעיתים גם המסגרת שמסדירה כמעט בלי שנרגיש את זמני השינה, הארוחות והתנועה במהלך היום.

התוצאה אינה מסתכמת בעוד כמה שעות מול המסך. מחקרים שנערכו בעולם מצאו כי אצל ילדים רבים חלה בחודשי הקיץ עלייה מואצת במדד מסת הגוף, בהשוואה לחודשים שבהם הם נמצאים בבית הספר. התופעה בולטת במיוחד בקרב ילדים שכבר מתמודדים עם עודף משקל או השמנה.

חשוב להדגיש: לא כל ילד עולה במשקל בחופש, ומשקלם של ילדים מושפע משילוב מורכב של תורשה, סביבה, מצב רגשי, הרגלים משפחתיים ונגישות למזון ולפעילות גופנית. האחריות אינה מוטלת על הילד לבדו, ובוודאי שאין מקום לביקורת או לבושה סביב גופו.

אז מה בכל זאת משתנה בחופש, וכיצד יכולים ההורים לעזור בלי להפוך את הבית למחנה אימונים?

פרופ' דני נמט, מנהל מרכז הספורט והבריאות לילדים ונוער במרכז רפואי מאיר. צילום: דוברות מרכז רפואי מאיר מקבוצת כללית

הבעיה אינה החופש – אלא היעלמות המסגרת

בספרות המקצועית מכונה ההסבר המרכזי לתופעה "תאוריית הימים המובנים" – Structured Days Hypothesis. לפי התאוריה, עצם קיומה של מסגרת יומית קבועה מסייע לילדים לשמור על הרגלים בריאותיים יותר.

במהלך שנת הלימודים הילדים קמים בשעה קבועה, יוצאים מהבית, הולכים בין הכיתות, משחקים בהפסקות ומשתתפים בשיעורי חינוך גופני ובחוגים. גם ילד שאינו מתאמן באופן מסודר צובר כך תנועה לאורך היום.

בחופש נראים ימים רבים אחרת: שעת ההשכמה נדחית, הפעילות הספונטנית מצטמצמת, הארוחות הופכות לפחות מסודרות וזמן המסך מתארך. מחקרים מצאו כי בימים מובנים, כמו ימי לימודים או קייטנה, דפוסי השינה, התנועה, התזונה והשימוש במסכים נוטים להיות טובים יותר מאשר בימים נטולי מסגרת.

"הישגים שנבנו במשך חודשים, במיוחד בתחום סיבולת הלב-ריאה, כוח השריר והסבולת השרירית, עלולים להישחק בתוך שבועות ספורים של חוסר פעילות", מסביר פרופ' דני נמט, מנהל מרכז הספורט והבריאות לילדים ולנוער במרכז רפואי מאיר מקבוצת כללית.

לדבריו, "דווקא בתקופות שבהן הילדים אמורים לנוח ולהתחזק, רבים מהם עולים במשקל, מאבדים כושר גופני ומפתחים הרגלים שעלולים ללוות אותם גם לאחר החזרה ללימודים".

המסך אינו רק תחליף לתנועה

זמן מסך ממושך משפיע בשתי דרכים. ראשית, הוא בא לעיתים על חשבון משחק, הליכה ופעילות גופנית. שנית, צפייה בסרטונים, סדרות או משחקים מלווה לא פעם באכילה שאינה נובעת מרעב.

"כאשר הצפייה מלווה בחטיפים, בממתקים או בשתייה ממותקת, המוח עסוק בגירויים החזותיים ופחות קשוב לתחושות הרעב והשובע", אומר פרופ' נמט.

במקום איסור גורף שקשה לעמוד בו, אפשר להפריד בין האכילה למסך: לאכול ליד שולחן, להגיש ארוחות וחטיפים בזמנים ברורים ולהימנע מהצבת שקיות או קערות גדולות ליד הילד בזמן הצפייה.

גם השעון הביולוגי יוצא לחופש

בחופשות ובחגים ילדים ובני נוער נוטים ללכת לישון מאוחר יותר ולקום בשעות משתנות. השינוי משפיע לא רק על העייפות, אלא עשוי להשפיע גם על התיאבון, הבחירות התזונתיות והיכולת לצאת לפעילות במהלך היום.

ההמלצות המקובלות הן 10 – 13 שעות שינה ביממה לילדים בגילי 3 – 5, תשע עד 12 שעות לילדים בגילי 6 – 12 ושמונה עד 10 שעות לבני נוער בגילי 13 – 18. אלה טווחים הכוללים גם שנת צהריים, כאשר היא עדיין חלק משגרת הילד.

אלא שמספר השעות אינו המשתנה היחיד. שינה בשעות משתנות וערות עד אמצע הלילה עלולות לשבש את השעון הביולוגי, לעודד אכילה לילית ולהקשות על שמירת סדר יום פעיל.

אין צורך לנהל את החופש לפי מערכת שעות צבאית. רצוי לקבוע טווח סביר לשעת השינה והיקיצה ולנסות להימנע מהיפוך מוחלט בין היום ללילה.

כך משאירים לחופש כמה "מעקות בטיחות"

הדרך להתמודד עם התופעה אינה לבטל את החופש, לספור לילדים קלוריות או לשקול אותם מדי בוקר. המטרה היא להשאיר בתוך היום כמה נקודות קבועות:

• שעות שינה דומות: גם אם הולכים לישון וקמים מעט מאוחר יותר מאשר בשנת הלימודים.
• ארוחות מסודרות: עדיף ליד שולחן וללא מסך, במקום נשנוש מתמשך לאורך היום.
• תנועה יומית: שחייה, הליכה, רכיבה, משחק כדור, ריקוד או כל פעילות שהילד נהנה ממנה.
• יציאה מהבית: אפילו פעילות משפחתית קצרה יכולה לשבור שעות ארוכות של ישיבה.
• גבולות למסכים: לקבוע מראש זמנים ומצבים שבהם המסכים מונחים בצד.
• דוגמה אישית: שינוי משפחתי יעיל בדרך כלל יותר מדרישה המופנית רק לילד.

"המפתח הוא שמירה על עוגנים קבועים גם בתוך החופש: שעות שינה סדירות, פעילות גופנית, ארוחות מסודרות, הגבלת זמן מסך ויצירת שגרה יומית – גם אם היא גמישה יותר מזו של שנת הלימודים", מסביר פרופ' נמט.

המודל שפועל בכפר סבא

במרכז הספורט והבריאות לילדים ולנוער במרכז רפואי מאיר בכפר סבא פועלת לאורך השנה תוכנית המיועדת לילדים ולבני נוער עם עודף משקל. המודל משלב פעילות גופנית מותאמת, הדרכה תזונתית וליווי רגשי-התנהגותי לילד ולמשפחתו.

מחקרים שערכו פרופ' נמט ועמיתיו על ההתערבות במאיר פורסמו בכתבי עת רפואיים ונכללו בסקירת הראיות שעליה מבוססות ההנחיות הקליניות של האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים לטיפול בעודף משקל ובהשמנה.

במסגרת התוכנית מבצעים הילדים פעילות המותאמת ליכולתם, במטרה לשפר את הכושר, את סיבולת הלב-ריאה ואת כוח השרירים. לצד הפעילות מקבלים הילדים ובני משפחותיהם כלים בתחומי התזונה, אורח החיים וההתנהגות הבריאותית.

הנחת היסוד היא שהשינוי אינו יכול להיות משימה פרטית של הילד. "המשפחה שותפה מלאה לתהליך", אומר פרופ' נמט. "סביבה ביתית תומכת היא מרכיב משמעותי בהצלחה לאורך זמן. כאשר המשפחה כולה מאמצת הרגלים בריאים, גדלים הסיכויים שהשינוי יישמר".

המרכז מקיים גם מיזם משותף עם הוועד האולימפי בישראל, שבמסגרתו מגיעים ספורטאים אולימפיים למפגשים ולאימונים עם הילדים.

פעילות המרכז והתוכנית מתקיימות בתשלום.