עיריית הרצליה הודיעה כי לא תאפשר עוד הצבת דשא סינטטי חדש במרחב הציבורי ובמוסדות החינוך בעיר. במקביל, החל משנת 2027 תחל העירייה בתוכנית רב שנתית להחלפה הדרגתית של משטחי הדשא הסינטטי הקיימים בפתרונות טבעיים ומקיימים.

ההחלטה התקבלה כחלק ממדיניות עירונית לקידום גינון מקיים, שיפור איכות החיים, שמירה על המגוון הביולוגי והתאמת המרחב הציבורי להתחממות האקלים.

בשלב הראשון לא יאושר שימוש בדשא סינטטי בפרויקטים חדשים של פיתוח, שדרוג וחידוש גנים ציבוריים, מוסדות חינוך ומרחבים קהילתיים. העירייה הודיעה כי בפרויקטים החדשים תינתן עדיפות לצמחייה המותאמת לאקלים המקומי, לאזורי הצללה, למשטחים המאפשרים חלחול מים ולאלמנטים המחזקים את המערכת האקולוגית העירונית.

מאצטדיון מקורה לחצרות בתי הספר

הדשא הסינטטי המודרני נולד בארצות הברית בשנות ה-60 של המאה הקודמת. הפריצה הגדולה שלו התרחשה באצטדיון אסטרודום ביוסטון, שבו התקשו לגדל דשא טבעי בשל המבנה המקורה ומיעוט אור השמש. בשנת 1966 הותקן במקום משטח שיוצר בידי חברת מונסנטו ושווק בשם AstroTurf. בהמשך הפך שם המותג לכינוי נפוץ לדשא מלאכותי בכלל.

מהאצטדיונים התפשט הדשא הסינטטי למגרשי ספורט, גני משחקים, בתי ספר, גינות ציבוריות וחצרות פרטיות. הרשויות והמתכננים אימצו אותו בעיקר משום שהוא נשאר ירוק לאורך כל השנה, עמיד בפני שימוש אינטנסיבי, אינו דורש כיסוח ומפחית את הצורך בהשקיה, בדשנים ובחומרי הדברה.

אלא שבניגוד לדימוי שנוצר סביבו, גם דשא סינטטי אינו משטח נטול תחזוקה. הוא דורש ניקוי, הברשה, תיקונים ולעיתים חידוש של חומרי המילוי. בתום חייו הוא הופך לכמות גדולה של פסולת המורכבת מכמה שכבות וחומרים, שהפרדתם ומיחזורם מורכבים.

ירוק למראה, לוהט במגע

אחד החסרונות הבולטים של דשא סינטטי הוא התחממותו בשמש. סקירה מדעית שפורסמה בשנת 2024 מצאה כי הטמפרטורות על משטחי דשא סינטטי גבוהות מהטמפרטורות על דשא טבעי, כאשר מידת ההתחממות משתנה בהתאם לסוג הסיבים, שכבת הבלימה וחומר המילוי.

סקירה של המרכז הקנדי לשיתוף פעולה בתחום בריאות הסביבה מצאה במחקרים שנבדקו פערים של כ-9 עד 34 מעלות בין דשא מלאכותי לדשא טבעי. עם זאת, החוקרים הדגישו כי הידע בנוגע להשפעות הבריאותיות הישירות של החום עדיין אינו מלא.

מחקר מקרה שפורסם בשנת 2026 מדד באמצעות מצלמה תרמית טמפרטורה גבוהה ב-24.1 מעלות על הדשא הסינטטי בהשוואה לדשא הטבעי הסמוך.

הפער הזה מקבל משמעות מיוחדת בחצרות בתי ספר, בגני ילדים ובגינות ציבוריות, שבהם ילדים נמצאים קרוב למשטח, יושבים עליו ולעיתים נוגעים בו בידיים חשופות.

פלסטיק שמתפורר עם השנים

דשא סינטטי מורכב מסיבי פלסטיק, ובמגרשי ספורט מסוימים גם מחומרי מילוי, בהם גרגרי גומי שמקורם לעיתים בצמיגים ממוחזרים. במהלך השימוש והבלאי עלולים הסיבים והגרגרים להשתחרר ולהפוך למיקרופלסטיק המגיע לקרקע, למערכות הניקוז ולסביבה.

האיחוד האירופי כבר החל במהלך להגבלת מכירת גרגרי פולימר המשמשים כחומר מילוי במגרשי ספורט סינטטיים. לאחר תקופת מעבר, האיסור על שיווק חומרי המילוי הללו צפוי להיכנס לתוקף באוקטובר 2031. ההגבלה אינה מהווה איסור גורף על כל סוגי הדשא הסינטטי, אלא מתמקדת בגרגרי המיקרופלסטיק המוספים למגרשים.

גם שאלת החשיפה לחומרים כימיים נחקרת. מחקר משותף של הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה והמרכזים לבקרת מחלות מצא בדגימות גומי ממוחזר מתכות ותרכובות אורגניות שונות. לצד זאת, החוקרים קבעו כי החשיפה שנמדדה ברוב המגרשים החיצוניים הייתה מוגבלת, וכי המחקר לא נועד לקבוע אם קיימת רמת סיכון בריאותית ארוכת טווח. כלומר, קיימות שאלות סביבתיות ובריאותיות שעדיין נחקרות, אך אין כיום בסיס מדעי לקביעה גורפת שכל מגע בדשא סינטטי מסוכן לבריאות.

לא כל המשטחים זהים

בעירייה ציינו כי דשא סינטטי אינו מאפשר חלחול טבעי של מי גשם. בפועל, מידת החלחול תלויה באופן התקנת המשטח ובתשתית שמתחתיו: קיימות מערכות חדירות למים, אך גם בהן מדובר במשטח פלסטי שאינו מתפקד כקרקע חיה ואינו תומך בצמחייה, בחרקים ובבעלי חיים כפי שעושה שטח טבעי.

גם ההשוואה הסביבתית בין דשא טבעי לסינטטי אינה תמיד חד משמעית. דשא טבעי שאינו מותאם לאקלים עלול לדרוש כמויות גדולות של מים, כיסוח, דשנים ותחזוקה שוטפת. לכן החלופה שמקדמת הרצליה אינה בהכרח שתילת מרבדי דשא טבעי בכל מקום, אלא מעבר לצמחייה מקומית וחסכונית במים, עצים, הצללה, קרקע מחלחלת וחיפויים טבעיים.

הרצליה מצטרפת לשינוי עולמי

הרצליה אינה העיר היחידה שבוחנת מחדש את השימוש בדשא מלאכותי. בפריז מקודם זה כמה שנים מיזם "חצרות אואזיס", שבמסגרתו חצרות בתי ספר אטומות הופכות למרחבים קרירים וירוקים יותר באמצעות הסרת משטחים אטומים, הוספת צמחייה, הצללה ופתרונות לניהול מי גשם. המהלך נועד להפוך את החצרות ל"איי קרירות" עירוניים בזמן גלי חום.

בניו יורק הוגשה בשנת 2025 הצעת חוק עירונית האוסרת על מחלקת הפארקים להתקין דשא מלאכותי חדש בפארקים, בגני משחקים ובמגרשי ספורט עירוניים, למעט תיקון או שיקום של משטחים קיימים. נכון לעכשיו מדובר בהצעת חוק ולא באיסור שנכנס לתוקף.

גם בערים וברשויות באוסטרליה ובבריטניה מתנהלים דיונים על מתן עדיפות לדשא טבעי ולפתרונות מבוססי טבע, תוך השארת אפשרות לדשא סינטטי במגרשי ספורט שבהם השימוש האינטנסיבי או תנאי מזג האוויר אינם מאפשרים פתרון אחר.

המהלך בהרצליה רחב יחסית, שכן הוא אינו מסתפק בעצירת התקנות חדשות, אלא קובע יעד להחלפה הדרגתית של המשטחים הקיימים החל משנת 2027. בעירייה טרם מסרו מה יהיה היקף התקציב שיוקצה לתוכנית, כמה משטחים קיימים כיום בעיר ומה יהיה סדר העדיפויות להחלפתם.