בעת האחרונה התרבו בלשכתה של ד”ר גילי שפר, מנהלת השירות הווטרינרי ברמת השרון, תלונות על עורבים ש”תוקפים” בני אדם. ד”ר שפר החליטה לצאת במהלך הסברתי שיבהיר לכל: תשכחו מהיצ’קוק. העורב לא באמת תוקף אתכם מתוך זעם.

העורב, מתברר, הוא פשוט הורה טוב לצאצאיו. לבקשתה העלתה העירייה בפייסבוק פוסט שכותרתו: “לא עורב לכם.ן”.

ד”ר שפר, אחת ולתמיד – מה יש לעורבים נגדנו?

“שום דבר, זה בדיוק העניין. העורב לא שונא אותנו. הוא פשוט מגן על הפרחון לו, הצאצא שלו, שדורש הגנה”.

ד”ר גילי שפר, הווטרינרית העירונית של רמה”ש. צילום: פרטי

תסבירי.

“בתקופה הזו של השנה, הגוזלים מתחילים לעזוב את הקן והופכים להיות פרחונים. בשלב זה הם עדיין לא מסוגלים לעוף – אבל הם שבים ומנסים. מה שקורה זה שלא אחת הם פשוט מנסים לעוף מהעץ ונופלים. במקרה הפחות טוב הם נופלים לכביש או שחתול פוגש אותם. במקרה הטוב,  ההורים שלהם, אם הם נמצאים במקום, יגנו על הזירה שאליה נפל הפרחון – ואם יעבור באזור בעל חיים או בן אדם, הם יעברו מעליו בצרחות ואם צריך ייגעו בו, כדי להרחיק אותו מהזירה”.

אז הם לא באמת תוקפים אותנו?

“זה לא מעשה שנובע משנאה וגם בגדול לא יכול להיות נזק חמור, אם כי זה בוודאי לא נעים. פונים אלינו תושבים ולצערי אין לי דרך למנוע את התופעה. ביקשתי להעלות מודעות לכך”.

העורב זוכר את המותקף וישוב לתקוף אותו או שזה גם מיתוס של היצ’קוק?

“העורב לא זוכר את מי הוא תקף. מה שכן יכול לקרות, זה שהוא זוכר לזמן מה את הזירה בה הפרחון נפל וממשיך להגן עליה גם זמן מה אחרי שהפרחון כבר לא שם. בכל זאת, מדובר בציפור”.

אגב, מתברר שכלי העזר היחיד שיכול למנוע תקיפה הוא מטריות, שמשום מה מרחיקות את