אני זועמת כמו כל נשי ישראל ורוב הגברים המגנים מעשים נתעבים אלה. האין לכם אמא? האין לכם אחות?חייבים לשנות את החוק. חייבים להודיע כי אנסים בכל גיל  יועמדו לעמוד הקלון הציבורי.  יפורסם שמם ברבים ותדע כל צעירה להתרחק מהם

***

אונס הוא האקט המבוצע  להשפיל, לבזות ולדכא את יכולת האישה לשלוט בגופה, להחליט עם מי, מתי וכיצד תחלוק את גופה עם אדם אחר, או תסרב לקיים כל מגע אינטימי עמו. כל אונס הופך לטראומטי לנאנסת.  החדירה הכואבת היא חלק מכוון להציק, לגרום לסבל, להראות אני לקחתי את מה שלא רצית לחלוק איתי – או את מה שאני חושב שמגיע לי משום שאני זכר אני יכול,  ואני הוא הקובע את החוקים.

עוד מימי התנ"ך זכורים לנו מקרי אונס. אונס הפילגש בגבעה, שתוצאותיו היו הרות גורל לשבט בנימין שכמעט הוכחד בידי שבטים אחרים. האונס הידוע של תמר בת המלך דוד שנאנסה בידי אחיה אמנון שלבסוף גם השפיל אותה והסתיים במלחמה בין האחים על המלוכה. דינה בת יעקב שנאנסה בידי שכם בן חמור ולאחר הסכמתו לשאתה לאישה, באו אחיה ודרשו שהתושבים ימולו עצמם ולאחר מכן רצחו אותם.

היסטוריה של שעבוד

אולם, חלפו אלפי שנים מאותן אפיזודות שליוו את שיעורי התנ"ך שלמדנו.  כיום אנו למדים כי אונס הוא כלי לשעבד  לא רק את הנשים הנאנסות באופן סידרתי בימי מלחמות (זוכרים מה קרה בכל מדינות יוגוסלביה לפני כשלושים שנה)?   בקפריסין הסמוכה אלינו נאנסו צעירות רבות בידי התורכים, וחלקן שהרו הוגלו לארצות ניכר לבל תתגלה החרפה. אונס היא הדרך המראה את אדנותו  של בן העם  כלפי הנשים השייכות לשבט, לדת ולאמונה השונה מזו של הכובשים.

היפנים במלחמת העולם השנייה אילצו רבבות צעירות קוריאניות לעסוק בזנות, שהיא למעשה אונס כפוי ומתמשך. הרוסים בעת כיבוש ברלין שלחו חיילים טטארים ומונגולים (גזעים נחותים בעיני הגרמנים) לאנוס את כל נשי ברלין.

נחזור למדינת ישראל.  בין הזכורים במקרי האונס היה אונס נערים בקיבוץ שומרת שהחליטו להתעלק ולאנוס צעירה שהוריה לא היו מבני המשק.  וכנופיה של נערים בני טובים אנסו את הנערה בת ה-14 תקופה ממושכת. השופט במשפט האונס היה השופט שלימים הפך למבקר המדינה,  מיכאל לינדנשטראוס, שהתייחס לנושא כאל משובת הנערים שעמדו בפני גיוס לצבא. חלפו מספר שנים והנושא חזר לבית המשפט והם הועמדו לדין והורשעו.  ישבו תקופה לא ממושכת בבית הסוהר ורובם חזרו למשק. נישאו, הולידו ילדים וילדות. 

מה יאמרו אבות אלה לבנותיהם ביום שהבנות יתעמתו עמם וישאלו: אבא, למה?

הצעירה לעומתם הפכה לאישה חולה, סובלת מטראומות שאינן חולפות, ילדה ארבע בנות ולעולם לא הצליחה לגבור על המשברים שלא עזבו אותה.

הילולת השבים מקפריסין

ובישראל, המשיכו מקרי האונס הקבוצתי.  על גילויי אונס בידי אדם אחד לא אאריך הפעם.  הנושא ידוע, ואחדים מהיפים והידועים בצעירינו ולא רק בצעירים כבר הועמדו לדין.   רבים רבים מעולם לא הגיעו לבית המשפט כי הנשים בחרו לשתוק, לבלוע את ההשפלה והכאב ולהמשיך הלאה. אולם אף אחת מהן מעולם לא שכחה את אשר עבר עליה.

אחד המקרים המזעזעים שהכרנו היה סיפור האונס של קבוצת נערים ישראלים באיה נאפה שבקפריסין, עת כנופיית נערים שהתהוללו ושתו לשכרה. אנסו  צעירה בריטית שבאה לבלות עם אחד מהם.  הנער הנחמד חשב לשתף את חבריו והזמין אותם לקחת חלק בהילולה.  ואילו הצעירה, הבוכיה וההיסטרית, הצליחה לברוח והועמדה לדין לאחר שרופא ראה אותה וציין שהייתה מבולבלת ובטראומה קשה. בית המשפט טען ששיקרה והחזיק אותה במעצר ושחרר את הנערים שהקונדומים שלהם עוד היו פזורים בחדר השינה ואפילו לא ציווה על בדיקת זרע של הנערים ההוללים.

הנערים שקיבלו הנחיות לא לדבר עם התקשורת, חזרו לאחר כבוד והילולה גדולה בשדה התעופה עונדים כיפות.  והשמחה שררה בשדה וכנראה לאחר מכן, גם בבתיהם. האם מדינת ישראל ביקשה בדרכים דיפלומטיות להרשיע את הנערה ולשחרר את האנסים? אינני יודעת – אך הסיפור תמוה ומזעזע.

והחודש הזה, בעיצומה של מגיפת הקורונה המשתוללת, אנו לומדים על שלושה מקרי אונס קבוצתי,  המבוצעים בידי נערים כלפי בנות.  אונס שאינו חד פעמי.  אונס נערה בת 12 בידי מספר נערים בני 13-17. אונס נוסף בצפון הארץ של נערה בת 14 בידי כנופיית נערים וכעת – האונס שהתרחש באילת, שפרטיו טרם ידועים כולם. אונס בו  כ-30 גברים המתינו בתור להפגין את יכולתם המינית על גופה של נערה בת 16 שהייתה שיכורה ומי יודע איזה משקאות הכינו לה.

ואני זועמת כמו כל נשי ישראל ורוב הגברים המגנים מעשים נתעבים אלה. האין לכם אמא? האין לכם אחות? האם הייתם מעוללים מעשה כה שפל לאחת  מהן?  האם הייתם מוכנים שכנופיה של גברים נתעבים יבצעו בגופות הנשים היקרות לכם מעשים שכאלה? חייבים לשנות את החוק. חייבים להודיע כי אנסים בכל גיל  יועמדו לעמוד הקלון הציבורי.  יפורסם שמם ברבים ותדע כל צעירה להתרחק מהם. 

ומשופטי ישראל אני תובעת: לא בית הלל נכון כאן, אלא בית שמאי.

ולנערה האומללה, שכל חייה נהרסו, אשר תישא את הכאב והזיכרון שנים רבות, שחלילה יתכן ואיבריה הפנימיים רוטשו ונפגעו בצורה בלתי הפיכה – אחיותיך אנו.

כל נשי ישראל עמך.

הרימי את הראש כי אחותנו את, בתנו את…

כי כל הקלון והאשמה והחרפה היא של האנסים. ושלהם בלבד.

* רות רזניק, תושבת הרצליה וחברת מועצת העיר לשעבר, היא סופרת, מתרגמת וכלת פרס ישראל על מפעל חיים עבור תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה; בשנת 1977 הייתה בין מקימות עמותת ל.א., שעיקר עיסוקה הוא ניהול מקלטים לנשים מוכות- שם היא פעילה בהתנדבות עד היום

.