כמה זמן לוקח להעלות ציוץ בטוויטר? הנה הערכת זמנים הגיונית לחלוטין: כתיבת הטקסט עצמו בין דקה לשלוש דקות. צילום התמונה מתוך הטלוויזיה, התאמתה למדיה ועיבודה שזה לפחות עוד 2-3 דקות. ניתן עוד דקה עד 2 דקות להעלאה ופרסום. סך הכל, מינימום – אבל ממש מינימום – 5 דקות.

חמש דקות הן הרבה יותר מלספור עד 10. חמש דקות הן זמן לחשוב, להבין את ההשלכות, לעורר תהיות. להכיר בטעותך. היו ליותם גוטמן, המורה מהרצליה, חמש דקות – ואפילו יותר – להתחרט, אבל האצבע שלו באמת הקליקה send על פוסט שכלל את המשפט הבלתי נתפס על האם השכולה איריס חיים: “זורחת מאז שירו לה בבן”.

איריס היא באופן סימבולי להחריד אמו של מי ששמו כשם המורה המגדף: יותם. אלא שיותם שלה כבר אינו בחיים, לאחר שנחטף לעזה וצה”ל הרגו בשוגג. יותם שלה הוא ז”ל. יותם מהרצליה היה צריך להבין תוך שניות ספורות שגם אם הוא כועס על האם השכולה, וזו זכותו, זכותה להכעיס אותו מבלי שהוא יגיב באופן בוטה ומכוער ובעצם בכלל לא יגיב. היא קנתה את הזכות המפוקפקת הזו בדם בנה.

גם אם דברי החכם יותם כי איריס חיים היא “ביביסטית מתועבת” בסך הכל כיוונו לומר בסך הכל שדבריה מוטים מראש לדעתו – הוא יכול היה, כפי שהיא עצמה השיבה לו בחכמה, לכתוב לה את הדברים בצורה ברורה ולא להשתמש בדרך פוגענית ומכוערת כל כך. או שבעצם הוא לא יכול היה כנראה.

יותם גוטמן מחק די מהר את הציוץ שלו אבל זה כבר היה מאוחר. יש פוסטים שלא היו צריכים לעלות לאוויר העולם והעובדה שליותם לא הספיקו 5 דקות להבין שאסור לו להתבטא כך כלפי אם שכולה – מעוררת דאגה, בעיקר שמדובר באיש חינוך. לא בכדי גם נשיא המדינה יצחק הרצוג הביע זעזוע אחר הצהריים מאמירותיו המקוממות של גוטמן

דווקא מי שדעתו קרובה לדעתו של גוטמן על ממשלת ישראל, חייב להבין שמדובר בטעות שאין ממנה דרך חזרה לאותו מקום. גוטמן סירב היום לפניות להתראיין והסתפק רק בפוסט ההתנצלות המאוחר שלו. כמתנגד בולט לממשלת האסון, במקום לשתוק, גוטמן צריך היה להודיע היום בראש חוצות כי הוא נאה דורש ונאה מקיים, ומשעה עצמו מכל תפקיד חינוכי, עד לבירור הנושא באופן יסודי. משלא עשה זאת, מצופה כי העירייה, שאכן רואה בחומרה את מעשיו, תבהיר למורה באופן נחרץ: לא בבית ספרנו. השעיה היא המינימום הכרחי.