רצח ימנו זלקה בערב יום העצמאות ממשיך לעורר הדים: זמן קצר לאחר מקרה האלימות הקשה, הופצו סרטונים קשים המתעדים את האירוע ברחבי הרשת, אליהם נחשפו בין היתר בני נוער וילדים. המראות הקשים, במיוחד כאשר מדובר בסרטונים שאינם מצונזרים, עלולים לטלטל את הצופים – ובמיוחד אלו הצעירים.

מיכל אפק – פסיכולוגית קלינית מדריכה שמשמשת גם כפסיכולוגית המחוזית של מחוז שרון-שומרון של כללית – מסבירה על “טראומה משנית” שאופיינית למצבים אלו, התסמינים ודרכי התמודדות להורים.

מה עלולה להיות ההשפעה של צפייה באירועים קשים על בני נוער וילדים?

“צפייה אינטנסיבית בתכנים כאלו עלולה לגרום למצב שמכונה ‘טראומה משנית’ – זה מצב שבו אדם לא חווה את האירוע בעצמו, אך נחשף שוב ושוב לתוכן טראומטי ועלולים להופיע אצלו תסמינים כמו אצל אדם עם פוסט טראומה. ראינו את התופעה הזאת אחרי ה-7 באוקטובר.

חשיפה שכזאת עלולה לערער את תחושת הביטחון הבסיסית: התחושה שהעולם מוגן וצפוי מתערערת, ובני נוער מגיבים לרוב באחת משתי דרכים – הצפה רגשית או ניתוק.”

כיצד זה בא לידי ביטוי?

“התסמינים עשויים לכלול מחשבות חוזרות, חלומות על האירועים הללו, דריכות יתר או לחלופין תחושות של כהות ואדישות. אצל בני נוער, ההשפעה עשויה להיות חזקה יותר במקרים כמו במקרה המדובר בשל הזדהות עם הקורבן, המצב והסיטואציה – שקרובים לחייהם” .

איך ההורים יכולים לפתח שיח על הנושא על ילדיהם?

“כדאי לפתוח בשיחה פתוחה ולא שיפוטית, דרך שאלות כלליות ופתוחות כמו האם שמעו על האירוע או נחשפו אליו. המטרה היא להבין מה המתבגר יודע ואיך הוא מרגיש, ולאפשר לו להביע רגשות – גם פחד וגם אדישות ללא שיפוטיות”. בנוסף היא מסבירה: “חשוב למסגר את המקרה כאירוע חריג, ולא כמציאות שמאפיינת את חיי היומיום, ולחזק את תחושת הביטחון”.

גבולות והתנהלות

“יש להדגיש גבולות ברורים עם הילדים ובני הנוער בהקשר הזה: לצאת בקבוצה, להיות זמינים בטלפון ולהימנע מעימותים”, אומרת מיכל, “יש להיזהר גם מפני שליפת טלפון וצילום בזמן אירוע – פעולה שעלולה להפוך את המתבגר למעורב”.

מיכל גם ממליצה לצמצם חשיפה לתכנים קשים ולהיות מודעים למידע שבוחרים לצרוך: “גם אם הגיע אליכם הסרטון ואפילו פתחתם אותו – אין שום חובה להמשיך לצפות בו, שכן מדובר בתוכן שעלול להזיק לנפש”.

מתי לפנות לעזרה

מיכל מסבירה כי תגובות רגשיות לאחר חשיפה לתיעודים קשים הן טבעיות וברוב המקרים חולפות תוך שבוע עד שבועיים. עם זאת, אם התסמינים נמשכים -והילד אינו חוזר לתפקודו הרגיל – יש לפנות לגורמי מקצוע.

“ניתן להיעזר ביועצת בית הספר, גורמי רווחה או שירותי בריאות הנפש בקופות החולים, כולל מסגרות ייעודיות להתערבות במשבר לילדים ובני נוער. בקופת חולים כללית יש שירות חדש שנקרא – ייעוץ הורים- במסגרתו אנשי מקצוע מעניקים בסדנא של 4 מפגשים – כלים להורים להתמודדות בין היתר גם עם מצבים כאלו”.