אלירן מזרחי הוא מורה לחינוך גופני בחטיבת הביניים סמדר בהרצליה. מזרחי הוא גם מאמן קבוצות נוער בכדורגל כבר 12 שנה וכיום הוא מאמן במכבי נתניה גילאי 16, שהחליט להקים נבחרות כדורגל בחטיבת סמדר.

מאז שאלירן התחיל לעבוד בחטיבת הביניים סמדר, תלמידים שנהגו לאחר לבית הספר התחילו להגיע בהתמדה לאימונים בשעות אפס.

מזרחי מחנך לערכים לפני כדורגל, ואולי בזכות זה זכתה נבחרת שכבת ח' במקום הראשון באליפות המחוזית, ושכבת ט' במקום השני.

בנוסף הוא משמש גם כרכז תקשוב בבית הספר, והמנהלת מכנה אותו "קצין וג'נטלמן".

אלירן מזרחי. צילום: פרטי

אלירן סיפר ל"שרון אונליין" על הקשיים שהיו לו בתור תלמיד, ועל כך שהוא מגיע מהמקום הזה בעבודתו החינוכית. הכי חשוב לו זה לקחת את אלה שקשה להם ולהרים אותם הכי למעלה שאפשר.

אלירן, בן 36, נשוי ואבא לשתי בנות, גר בכפר סבא ועובד בהרצליה.

"בגיל 27 עבדתי בבית ספר לחינוך מיוחד", הוא מספר, "של תלמידים עם הפרעות התנהגות קשות. הרגשתי שיש לי כלים לתת לילדים שקצת קשה להם עם המערכת, שאני מצליח לדבר איתם בגובה העיניים ומצליח לא רק להיות מורה סמכותי אלא להביא משהו אחר. שם זה התחיל. שם הבנתי שאני רוצה ללכת על הנושא של חינוך עד הסוף. בשלב הזה כבר הייתי מאמן כדורגל והחלטתי ללכת ללמוד בווינגייט. עשיתי תואר ראשון בחינוך גופני וכעת אני רוצה לעשות תואר שני".

ראיון העבודה הראשון של אלירן היה בחטיבת הביניים "סמדר" בהרצליה. "הרגשתי שזה מקום אחלה ומאוד התחברתי כבר מהרגע הראשון", הוא מספר, "האווירה בבית הספר מאוד מפרגנת. זאת חטיבה קטנה ומאוד משפחתית, עם יחס אישי, ולי זה מאוד קסם. אני זוכר את עצמי כתלמיד ולא היה את היחס האישי שאנחנו נותנים לתלמידים. זה הייחוד שלנו. בגלל שאני מאמן כדורגל היה לי קל לייצר משהו עם החטיבה שקשור לכדורגל. בתקופת הקורונה היינו עושים אימונים בזום כי היה לי חשוב לשמור על קשר עם התלמידים. כשחזרנו הקמתי את נבחרות הכדורגל. מכל שכבה יש לי קבוצה של 12 תלמידים שמגיעים לאימוני בוקר בשעות מוקדמות פעם בשבוע ומתאמנים. גם התלמידים היותר מאתגרים באים ומשקיעים ומראים את נקודות החוזקה שלהם מה שלא תמיד קל להם להראות בכיתה. אני מרגיש שיש לי חיבור טוב איתם".

אלירן מזרחי. צילום: פרטי

אלירן זוכר את עצמו כתלמיד וזה עוזר לו להתחבר לתלמידים. "אני זוכר את עצמי כתלמיד ולא תמיד הקטע הלימודי היה בראש מעייני", הוא נזכר, "מאוד אהבתי ספורט וכדורגל וזה מה שהדליק אצלי את הניצוץ. אני מרגיש שיש לי שפה משותפת איתם. מאוד חשוב לי להעביר להם את הנושא של הכבוד – מעל הכל לתת כבוד. אני שומע על בעיות התנהגות אבל אצלי זה לא קיים כי הכדורגל מאוד חשוב להם וגם כי יש לי את היכולת לתקשר איתם בכבוד ובאווירה טובה. הכדורגל זה רק הבונוס. יותר חשוב לי הערכים, המשמעת העצמית ושיתוף הפעולה דרך הספורט. אני מלמד אותם שדווקא איפה שיש אמוציות ורצון לנצח, דווקא שם הם צריכים להישאר בני אדם. זה מבחינתי לפני הכל".

הגישה של אלירן מוכיחה את עצמה. "לשמחתי אנחנו קוצרים פירות", הוא מספר, "השנה הייתה הצלחה מאוד גדולה. זכינו במקום ראשון בהרצליה והגענו לגמר המחוזי בקט רגל עם שכבת ח', ועם שכבת ט' הגענו למקום שני. עשינו דרך יפה רק בגלל הגישה שלהם והעבודה במהלך השנה. אני מרגיש שבאמת יש כבוד מאוד גדול מצד התלמידים. אני מרגיש שאני מעורר אצלם השראה. יש לי את היכולת להתחבר אליהם מעבר למקום הפורמלי. אני יודע מתי לצחוק איתם ואני יודע לדבר בשפה שלהם. זה גורם לחיבור מאוד מיוחד בינינו. אני מצליח לרתק אותם ולעניין אותם כי אני בא אליהם בגובה העיניים. אני לא מישהו שהכל בא לו בקלות. אני מרגיש סיפוק מאוד גדול בעבודה ובעשייה היומיומית. גם באתלטיקה זכינו במקום ראשון בתחרות המקומית. מאוד חשוב לי לגרום לכולם לרצות להגיע לשיעורים ולקחת חלק. זה המדד להצלחה, שכולם יהיו חלק מהשיעורים. יש כאלה שיותר מתחברים ויש כאלה שפחות אבל כולם לוקחים חלק. ברגע שאני מצליח להגיע לכולם זאת ההצלחה מבחינתי".

איך אתה היית בתור תלמיד?

"כשהייתי צעיר היה לי קושי כתלמיד להקשיב בשיעורים. הייתי ילד היפראקטיבי שמעדיף לשחק בחוץ מאשר לשבת בכיתה וללמוד. בסוף, מבחינתי החיבור לספורט היה כל כך טבוע בי ולכן ברגע שהתחלתי לעבוד בבית ספר לחינוך מיוחד הבנתי שאני רוצה לקחת את זה עד הסוף וללמוד להיות  מורה לחינוך גופני. זה היה ברור מבחינתי ובגיל 27  מצאתי את עצמי כתלמיד מוצלח שמצליח להשיג ציונים טובים. זה היה סוג של סגירת מעגל בשבילי.  פתאום אני נהנה ללמוד ומוציא ציונים טובים. בגיל 18  לא חשבתי שאהנה מהלימודים. זה ניצחון מבחינתי.  בגלל זה אני מבין את התלמידים שלא תמיד הלימודים בראש מעיינייהם. יש לי את היכולת להגיע אליהם כי אני הייתי במקום שלהם. מבחינתי, עם כל הכבוד לעוד ציון במבחן, לבוא לבית ספר, לכבד את האחר, לקום בבוקר למרות שקשה לי, לשפר את ההתנהגות שלי זה יותר חשוב. אני מביא ערכים לשיעור של כבוד, שיח מכבד וחברות. אני חושב שבשלב הזה בחיים של חטיבה עוד אפשר לעצב התנהגות, השלב שהם הופכים מילדים לנערים. אני מרגיש כאיש חינוך שיש לי הרבה יכולת להקנות להם ערכים טובים להמשך הדרך שלהם, ואני חושב שאני מצליח לעניין אותם ולהצחיק אותם באסרטיביות ובהצבת מטרות גבוהות.  כמובן שאני יודע גם להיות קשוח אבל תוך כדי אני נותן הרבה חיזוקים חיוביים".

לסיום לאלירן חשוב מאוד לפרגן לבית הספר. "יש בבית הספר  צוות מאוד מפרגן", הוא מספר, "יש  שיתופי פעולה ואווירה מאוד חברית בין המורים. המנהלת, רבקה שמש, לוקחת את בית הספר קדימה ומקדמת את המורים. המנהלת גם מאוד מחזקת את העשייה הספורטיבית בחטיבה, אם זה בשיחות מוטיבציה, קהל מהחטיבה שיצא לתחרויות, וצ'ופרים לתלמידי הנבחרת".