הרצליה נפרדת היום מאחת היוצרות הייחודיות והאמיצות במוזיקה הישראלית: אסתר שמיר, זמרת, מלחינה, פזמונאית, משוררת וסופרת, מתושבות העיר, שהלכה לעולמה והותירה אחריה גוף יצירה עמוק, אישי וחד פעמי.

שמיר הייתה מן הקולות הבולטים בדור של יוצרות שכתבו, הלחינו ושרו את עצמן בלי לבקש רשות. הרבה לפני שהמונח “זמרת יוצרת” הפך טבעי במוזיקה הישראלית, היא כבר עמדה בקדמת הבמה עם קול ברור, טקסטים אישיים, נוכחות לא מתנצלת ושירים שנעו בין רוק, כאב, פיוט, נשיות, מחאה ורוח.

היא נולדה בינואר 1955, החלה את דרכה בלהקת הנח”ל, ובהמשך פעלה גם בצמד אסתר ואפרים שמיר. את מעמדה העצמאי כיוצרת ביססה בתחילת שנות ה-80, בין היתר עם האלבום “במקום הכי נמוך בתל אביב”, שנחשב לאבן דרך ביצירה הנשית ברוק הישראלי. לאורך השנים נקשר שמה לשירים שהפכו לחלק בלתי נפרד מהזיכרון המוזיקלי המקומי, ובהם “עברתי רק כדי לראות”, “במקום הכי נמוך בתל אביב”, “חזקה מהרוח”, “אמצע ספטמבר” ו”גחליליות”.

אבל אסתר שמיר לא הייתה רק זמרת של להיטים. היא הייתה יוצרת של מסע. מי שהפכה את חייה, כאביה, אמונותיה ופחדיה לחומר גלם אמנותי. גם בשנים שבהן התרחקה חלקית מן המיינסטרים המוזיקלי, היא המשיכה לכתוב, לפרסם, ללמד ולפתח שפה משלה סביב קול, גוף ורוח. בספרה “קול הרוח” תואר הקול האנושי ככלי לאבחון, ריפוי ושחרור פנימי, כחלק מתפיסת עולם רחבה שפיתחה לאורך השנים.

בחודשים האחרונים שבה שמיר לתודעה הציבורית גם סביב התמודדותה הגלויה עם מחלת הסרטן. בראיונות שהעניקה דיברה באומץ על החיים לצד המחלה, על המוות, על היצירה ועל המדינה שדאגה לה עד ימיה האחרונים. גם כשהגוף נחלש, הקול שלה נשאר חד, בהיר ולא מתחנף.

עיריית הרצליה פרסמה היום הודעת פרידה משמיר, שהייתה תושבת העיר, ובה נכתב: “אסתר הייתה מהקולות הייחודיים והאמיצים במוזיקה הישראלית – אמנית שידעה לגעת ברגש, לספר אמת, ולהפוך חוויות אנושיות לשירים שנשארים בלב לאורך דורות”.

ראש העיר הרצליה, יריב פישר, פרסם דברי פרידה אישיים משמיר, שאותה הכיר מקרוב. הוא סיפר כי פגש אותה באוגוסט 2023, ומאז הפכה הפגישה הראשונית ביניהם למפגש שבועי קבוע, שבו עבדה איתו על דיבור, נשימה, עמידה והעברת מסר.

“היא לימדה אותנו הרבה על צלילים, על מילים, על הכוח של השראה ודעה”, כתב פישר. “אותי היא לימדה דבר נוסף. ‘לנשום מהבטן’, היא קראה לזה. שלוש שנים כמעט, שבזכות אסתר אני בכל יום נושם מהבטן. אבל היום, אין איך. המחנק לא מאפשר”.

“אסתר הייתה גיבורת תרבות ישראלית, אישה פורצת דרך – וחברה אמיצה, רגישה וטובה שלי. אתגעגע אלייך מאוד, חברה אהובה, הרצליה וישראל כולה אבלות על לכתך. נוחי על משכבך בשלום, את היית חזקה מהרוח”.

במובנים רבים, שמיר הייתה אמנית שקשה היה להכניס למסגרת אחת. היא הייתה רוקיסטית ומשוררת, זמרת ומורה, יוצרת פוליטית ואדם רוחני, אישה של במה ואישה של שיחות עומק. היא ידעה לכתוב על המקום הכי נמוך, אבל גם לחפש בו אור. היא כתבה על חולשה בלי להתבייש, ועל כוח בלי להעמיד פנים.

יהי זכרה ברוך.