רצף של אירועים שהתקיימו בשבועות האחרונים במרכז העיר הרצליה, נועדו לממש את חזונו של ראש העיר, יריב פישר – “להחזיר את הדופק” למרכז העיר.

אבל אם נשפוט לפי הגעת התושבים לאירועים הללו, הדופק לא משהו: ההרצליינים לא הגיעו, או יותר נכון, הגיעו במשורה.

כך קרה גם אמש, יום חמישי, 9 בינואר, בשעות הערב בשדרות ח”ן: על אף מאסה קריטית של פרסומים ממומנים ברשתות החברתיות והודעות SMS לתושבים בקצב דופק מהיר, סמוך לשעה 21:00 – נרשמה נוכחות דלה במיוחד של תושבים במופע המחווה לבוב מארלי, ונוכחות דלה אף יותר נרשמה ליד דוכני הבייגלה והתירס והאסדו.

רחבת השדרות הייתה כמעט ריקה לחלוטין, כאשר עשרות בודדות בלבד צפו במופע.

כך היה גם בסביבות השעה עשר בלילה. נוכחות דלה.

שדרות ח״ן הרצליה. ההמונים לא באו. צילום: שרון אונליין

זה לא אמור להפתיע. כפי שהיטיב לאבחן היועץ האסטרטגי, אבי זיתן, הניסיון להחיות את מרכז הרצליה נועד לכישלון.

גם תקציבי העתק המושקעים באירועים ובקידומם לא מביאים את התושבים לנהור לאזור רחוב סוקולוב – בטח שלא בלילות. יחסי ציבור ופרסום רועש לא מחליפים היגיון בריא.

דרוש: חישוב מסלול מחדש

בעוד שהחייאת שדרות ח”ן בשישי בבוקר נראית כמהלך הגיוני ואף מרענן – וגם זוכה להיענות לא מבוטלת – הניסיון להפוך את מרכז העיר למוקד בילוי לילי פשוט לא עובד, למרות המאמץ העירוני להציג אותו כהצלחה.

כך היה גם עם אירועי City Lights עם מיצגי האורות שיובאו היישר מתל אביב לרחובות המרכז במהלך ימי חנוכה. המרכז אמנם זהר ונצנץ, אבל הנוכחות הפושרת לא הצדיקה את ההשקעה הגבוהה.

הדופק לא חזר למרכז העיר. התושבים לא נהרו.

זה הזמן של יריב פישר לחשב מסלול מחדש, כי יש מבחן אחד שאי אפשר להתווכח איתו: מבחן המציאות.

הפיצוי שלא בא

מתחילת כהונתו סימן פישר את מרכז העיר כיעד אסטרטגי לשינוי.

הוא נקט במדיניות קשוחה נגד הוצאת סחורות למדרכות על ידי בעלי העסקים – מהלך מוצדק בסך הכול – אבל הכוחניות בה ננקט המהלך עוררה מחאה מצד בעלי העסקים הוותיקים.

בסופו של דבר, העירייה גילתה גמישות מסוימת, אך הסוחרים נותרו עם תחושת ניכור.

פישר אולי קיווה כי אירועים במרכז העיר יהוו פיצוי לסוחרים, אך נראה כי החמיץ את הנקודה המרכזית: מרבית העסקים במרכז הם עסקים מהדור הישן – חנויות חומרי ניקוי, טמבור וציוד חשמל – ולא בתי קפה ומסעדות פעילים בלילה.

לכן, גם אם הייתה הצלחה לאירועים הליליים, לא היה מי שייהנה מהם.

פול טראנק ליד הפארק בעצמאות, מאי 2022. לא צריך להמציא את הגלגל. צילום: דוברות עיריית הרצליה

דופק גבוה ליד הפארקר

פישר טועה.

כוונותיו טובות, אך הכיוון שגוי.

זה נובע משני אלמנטים: האחד – נראה כי הוא וקברניטי העיר עדיין מתנהלים כאילו הם בעיצומו של קמפיין בחירות. לכל מהלך נלווית הצהרה גרנדיוזית, כאילו עד כה הייתה הרצליה עיר נחשלת ונטולת אופי.

זה פשוט לא נכון.

שנית – מותר ואף צריך לבקר את הנהלת העיר הקודמת, ברבדים שונים, אך דווקא בתחום התרבות והקהילה צריך לומר מילה טובה.

הרצליה של לפני הקורונה והמלחמה, הייתה עיר עתירת פעילות קהילתית ותרבותית, שהתנהלה בפארקים ובשכונות ולאו דווקא במרכז העיר.

אירועי יום העצמאות במאי 2022 זכורים במיוחד, כשעשרות אלפי תושבים השתתפו בחגיגות בכל רחבי העיר.

באחת ההופעות בפארק הרצליה הפכה רחבת החניון למתחם בילוי ענק, עם דוכני מזון ובמה, שעליה הקפיצה את הקהל להקת “פול טראנק”. זו הייתה חגיגה עם אווירת חו”ל והקהל הרגיש את הדופק של הרצליה בכל הכוח.

להמציא את הגלגל מחדש

כל מנהיג נבחר רוצה להותיר מורשת – ולגיטימי שפישר יבקש להטביע חותם. אך ניסיונו להמציא מחדש את הגלגל שעבד מצוין בעבר הוא מיותר ובזבזני.

מותר לטעות, אבל עוד לא מאוחר לשנות כיוון. הפוך, פישר, הפוך.

הכותב, תושב הרצליה, הוא עורך המקומון הדיגיטלי, שרון אונליין, ואחד השותפים בחברת מדיה היפר לוקאלית בע”מ, המפעילה בין הייתר את שרון אונליין.