הם שילמו שכר דירה עבור חודש אחד בלבד – ונשארו יותר מחצי שנה. ברחוב מדינת היהודים בהרצליה פיתוח הקימו בני זוג מעין "התנחלות" פרטית בדירת יוקרה השייכת לתושבת לונדון, וסירבו להתפנות ממנה למרות דרישות חוזרות, בטוחות שהופקדו ופסק בוררות מחייב.

רק לאחר מאבק משפטי, שכלל אכיפת פסק הבוררות בבית משפט השלום בכפר סבא, פונתה הדירה ובני הזוג חויבו לשלם לבעליה 104 אלף שקלים.

הפרשה החלה בדצמבר 2025, כאשר בני הזוג שכרו את הדירה באמצעות תושבת הרצליה, שבעלה הכיר את אחד השוכרים מהקהילה ומבית הכנסת. ההיכרות המוקדמת יצרה אמון, ובני הזוג נכנסו לדירה לאחר ששילמו עבור חודש שכירות אחד בלבד.

כאשר הגיע מועד הפינוי בינואר 2026 ביקשו בני הזוג להישאר חודש נוסף, אך לא הסדירו את שכר הדירה. מכאן החלו דחיות חוזרות ונשנות, הבטחות לתשלום וסירוב לפנות את הנכס.

בתחילת פברואר שלח אחד מבני הזוג אסמכתה שלפיה הועברו לחשבון בעלת הדירה 38 אלף שקלים, אך הכסף לא התקבל. בדיקה שערכו נציגיה העלתה כי מספר האסמכתא זהה למספר שהופיע באסמכתא קודמת, ועקב כך התעורר חשד כי המסמך אינו אותנטי. השוכר הכחיש כי זייף או שינה את האסמכתא, וטען כי קיבל אותה משירות הלקוחות של בנק 'רבולוט' לאחר שחשבונו הוגבל זמנית בשל בדיקות תאימות. במקביל החליפו בני הזוג את מנעול הדירה ללא אישור בעליה.

לאחר שדרישות הפינוי לא נענו נחתם עם השוכרים הסכם שהעניק להם ארכה אחרונה עד יום שני, 2 במרץ. כדי להבטיח את תשלום החוב מסרו השוכרים טבעת יהלום ושעון זהב לידי בעלת הבית, אך גם לאחר מכן לא שילמו את מלוא הסכום ולא פינו את הדירה. בסוף מרץ 2026 כבר עמד חוב השכירות על כ-47.7 אלף שקלים.

על רקע ההיכרות הקהילתית הועבר הסכסוך לבוררות בבית דין של הקהילה בהרצליה. לבני הזוג ניתנה ארכה נוספת של 15 ימים לשלם ולעזוב את הדירה, ובהמשך הם נאלצו להפקיד סקסופון כבטוחה נוספת. גם ארכה זו לא הביאה לפינוי.

ביום שני, 15 ביוני, ניתן פסק הבוררות, שחייב את בני הזוג לשלם לבעלת הדירה 104 אלף שקלים ולעזוב את הנכס בתוך 24 שעות. חרף פסק הבוררות החד משמעי המשיכו בני הזוג לשהות בדירה, כאילו דבר לא ארע. במצוקתה פנתה בעלת הדירה לעו"ד טליה ברזאני, שהגישה לבית משפט השלום בכפר סבא בקשה לאכיפת פסק הבוררות.

הדיון התקיים ביום שני, 6 ביולי, בפני השופטת חגית בולמש. במהלכו ניסה השוכר לעכב את הפינוי, בין היתר בטענה שאינו קורא עברית ואינו מבין את המסמכים שעליהם חתם ואת משמעות פסק הבוררות. השופטת דחתה את הטענה, לאחר שציינה בפניו כי הוא מדבר ומתנהל בעברית, הגיש מסמך בעברית והשתתף בהליך הבוררות שהתנהל אף הוא בעברית.

השוכר טען עוד כי אינו יכול להוציא את אשתו לרחוב, הזכיר מאמצים להזמין חברים ומוביל לפינוי החפצים ואף העלה אפשרות שייאלץ להגיע לבית החולים, אך השופטת בולמש הבהירה לו כי לאחר הארכות וההבטחות הרבות אין עוד מקום לדחייה. בהמשך הדיון התחייב השוכר לעזוב את הדירה עד חצות.

בתום הדיון אישרה השופטת בולמש את פסק הבוררות ונתנה לו תוקף של פסק דין, כך שניתן לאכוף הן את הפינוי והן את החיוב הכספי, וחייבה את בני הזוג ב-2,000 שקלים הוצאות משפט. למחרת בבוקר התפנו בני הזוג סופית מהדירה.

"במקרה זה ניתנו לדיירים ארכות והזדמנויות רבות, אך רק אכיפת פסק הבוררות בבית המשפט אפשרה להשיב לבעלת הדירה את השליטה בנכס", אומרת עו"ד ברזאני. שייצגה את המשכירים. לדבריה, "כאשר שוכר מפסיק לשלם ואינו מפנה את הנכס, אין להמתין בתקווה שהמצב ייפתר מעצמו, אלא לפעול במהירות, באופן מסודר ובנחישות".