צילומים: אלעד אקרמן

ד' (בת 16) הגיעה אליי עם סיום הסגר הראשון כי אמא שלה הרגישה ש"משהו לא ממש" תקין בהתנהלות התזונתית שלה. כמו בני נוער רבים אחרים, ד' התחילה להתאמן בבית עם פרוץ הקורונה וכולם ממש שמחו על כך. די מהר היא עלתה מ-3 אימונים בשבוע לאימונים יומיים ולא הפסיקה מאז להעלות הילוך. במקביל האכילה שלה הפכה להיות מאוד חד גונית ונוקשה והגוף, שהחל מתעצב כמו שרצתה, רק הגביר את הנחישות וההתמדה שלה.

ספורט זה מצוין ולאכול בריא זה מבורך, אבל קיים גבול דק לעתים בין זה ובין התנהלות אובססיבית והתפתחות של הפרעת אכילה. פה המקום לומר, שלא תמיד מדובר בהפרעת אכילה של ממש על פי ההגדרות המקובלות – אבל השטח האפור והגבול הדק הוא מסוכן לא פחות. עוד חשוב לומר, שקיים קושי בזיהוי הפרעת אכילה גבולית, כיוון שאנחנו כל כך שמחים שהילד או הילדה שלנו התחילו לאכול בריא ועושים ספורט (ולא רק מול מסכים) – ולא שמים לב לקיצוניות שמתפתחת.

כתזונאית ספורט כבר מנוסה עם ספורטאים צעירים, אני חווה עלייה משמעותית של הורים מודאגים בדיוק בעניין זה, ואין ספק שזיהוי מקדים של הפרעת אכילה גבולית עשוי לעצור החמרה והגעה למצבי קיצון. ריכזתי לפניכם כאן 7 סימנים שיסייעו להורה או הנער/ה לזהות שיש פה אתגר שדורש טיפול והתייחסות:

1. נוקשות באכילה: בתחילת הדרך המעבר לאוכל בריא יתקבל כמובן בברכה, אנחנו נעודד את זה ונעזור אפילו לילד שלנו לעשות את השינוי. לעומת זאת, אם מזהים היצמדות למזונות מסוימים בלבד והימנעות מאחרים מדובר בנוקשות שאינה מבורכת, וגם עלולה למנוע רכיבים תזונתיים חשובים בתזונה. לדוגמה: הימנעות מוחלטת מפחמימות עלולה להזיק, בשל החיוניות שלהן בגילאי הגדילה וכספקיות אנרגיה לעוסקים בספורט.
2. אימונים ללא פשרות: לכאורה התעקשות להתאמן בכל יום (ואפילו פעמיים ביום) היא ממש משמחת ומעוררת התפעלות. יחד עם זאת, עלינו להיות ערניים האם ביטול של אימון מעורר חרדה, מנהל את מצב הרוח של הנער או הנערה (מעבר לגיל ההתבגרות הרגיל) או גורם להם להפחית בכמויות האוכל כפיצוי על כך. התמדה באימונים היא חשובה, אך היא לא אמורה לנהל את מצבי הרוח ברמה קיצונית.
3. אימונים כפיצוי על אכילה: שמעתם את המתבגר או המתבגרת שלכם אומרים שאכלו הרבה מידי אז הם יוצאים להתאמן? לנו אולי זה נשמע סביר, אבל דעו שזהו אינו מצב תקין. פיצוי על אכילה מופרזת (האם היא באמת מופרזת?) באמצעות "שריפת קלוריות" צריכה לעורר את תשומת הלב שלנו וזו אינה התנהגות אכילה תקינה. פעילות גופנית היא דרך לשפר את הכושר, לשפר את מצב הרוח, לשפר את המצב הבריאותי – אבל ממש לא אמורה לבוא כפיצוי על ארוחה. זה אפילו די דומה לפיצוי באמצעות צום אחרי ארוחה גדולה, ואת זה כמובן שלא היינו מאשרים.
4. הימנעות מאירועים חברתיים: הקורונה לא מזמנת לנו שפע של אירועים חברתיים, אך אלו שכן מתחרשים יכללו לרוב הזמנת אוכל מבחוץ או ארוחות גדולות מהרגיל. בעבודה שלי עם מתבגרים ומבוגרים אני מאוד מקפידה להסביר שהתזונה שלנו צריכה להיות גמישה: מצד אחד בריאה ומזינה (כל אחד לפי הצרכים שלו) ומצד שני גמישה לאוכל שאולי פחות מזין, אבל שהוא חלק מהחיים שלנו. ברגע שאתם מזהים שהמתבגר או המתבגרת שלכם יושבים בארוחות משותפות ולא ממש אוכלים כמו כולם או מודאגים ממפגש חברתי כי יהיה שם אוכל שונה, זהו סימן נוסף לנוקשות שאינה תקינה בתזונה.
5. חיפוש בלתי פוסק אחרי מידע (לרוב שגוי): בני נוער רבים מגיעים אליי אחרי שכבר קראו כתבות, הם עוקבים אחרי "גורואים" ברשתות החברתיות וניזונים ממידע באינטרנט. הידע בוודאי נמצא שם, אך אין לנו (ולהם) בקרה מתי הוא אמין, מקצועי ומותאם ספציפית לאותו נער או נערה. התעסקות מוגברת ברשתות החברתיות בנושא תזונה וספורט והצמדות למיתוסים של "יועצי תזונה" לא מקצועיים עשויה בהחלט להעיד על התנהלות אובססיבית שיש לאזן אותה.
6. שיבוש במחזור החודשי אצל בנות: אחת ה"נורות" האדומות המובהקות ביותר אצל בנות למחסור באנרגיה (המונח המקצועי: חוסר זמינות אנרגטית) הוא שיבוש או הפסקת המחזור החודשי (אמנוראה). לעתים זה בכלל לא ילווה בירידה קיצונית במשקל, אך ברגע שקיים מחסור באנרגיה כתוצאה מאכילה מוגבלת ואימונים מוגברים, עלולה להשתבש הפעילות ההורמונאלית בגוף ולהוביל לשינויים במחזור החודשי. חשוב לומר שמעבר לנזקים של הפסקת המחזור לבדו, קיימות לתופעה השפעות נרחבות נוספות (למשל: ירידה בצפיפות העצם, לאורך הזמן) אך לשמחתנו זהו מצב בהחלט הפיך עם טיפול תזונתי נכון.
7. דימוי גוף לקוי: גיל ההתבגרות מלווה בקושי בקבלה עצמית והשוואה לאחר, וזה לא פוסח על דימוי הגוף. זה אמנם קצת מכליל, אבל בנות לרוב מתעסקות יותר בגופן המתעגל, ירצו להתחטב (לרדת במשקל) ואפילו קצת "לעצור את הזמן" ובנים שואפים למראה שרירי ויחפשו דרכים לעלות מסת שריר. היו ערניים לדרך בה הילדים מסתכלים על עצמם בראי, אם הם זורקים מילה פה ושם על התסכול שלהם מהגוף וההשוואות שהם עושים עם החברים (והרשתות החברתיות). הציעו להם עזרה בעצמכם או באמצעות איש מקצוע שיסביר להם מה נתון להשפעה שלהם ויכולים לשנות ומה פחות. אני נפגשת עם מתבגרים ומתבגרות רבים עם שאיפות לא הגיוניות, ולפעמים שיחה מקצועית ומתן מענה בריא ושפוי לצורך שלהם משקיט את ה"רעשים" בראש.

במידה וזיהיתם פה כמה סימנים מטרידים לגבי הילד או הילדה שלכם – מה עושים?

בשלב הראשוני מומלץ פשוט לדבר איתם על הנושא ולבדוק האם גם הם מרגישים שהתזונה והאימונים קצת "משתלטים" עליהם ומנהלים אותם, כי יכול להיות שגם הם עייפים מההתעסקות הזו וירצו עזרה. חשוב להבין מה מניע אותם להתנהלות הזו, ובמידה ומדובר בניסיון שלהם להשיג מראה כזה או אחר הסבירו להם שניתן להגיע לתוצאות האלו בצורה בריאה ומאוזנת יותר, וכמובן להתייעץ עם איש מקצוע בנושא. לרוב כשמגיעים אליי בני ובנות נוער בשלב הגבולי הזה, ניתן להשפיע עליהם בצורה טובה עם הסברים מקצועיים וגם מתן לגיטימציה לרצון שלהם להתאמן ולאכול בריא – אבל כמובן לעזור להם להגיע לאיזון ההגיוני.

באשר ל-ד' שהגיעה אליי, אחרי כמה חודשים של טיפול היא הגיעה לאיזון הרצוי וקיבלה "שקט" מההתעסקות הבלתי פוסקת בתזונה, למדה לאכול גם אחרת ולגוון ולהקשיב לגוף שלה שדורש לעתים מנוחה מאימונים.

תמשיכו להגיד להם תמיד שהם אהובים בדיוק כמו שהם ולעזור להם לקבל את עצמם בכל גודל ובכל צורה. אחרי הכל, גם אנחנו היינו פעם בני נוער וזו – בהחלט תקופה לא פשוטה עבורם.

• הכותבת היא תזונאית ספורט קלינית, מלווה מתאמנים ילדים ועד בוגרים להשגת יעדים בכל ענפי הספורט באמצעות תזונה ממבוססת מיינדפולנס: שיפור ביצועים, הכנה לתחרויות, חיטוב ועלייה במסת שריר ותזונה מקדמת גדילה למתאמנים צעירים. דיאטנית מועדון מכבי פ"ת כדורגל כבר 4 שנים ותוכנית המצטיינים של בני הרצליה כדורסל.אתר הבית של יעל: www.yaelrotem.co.il