רגע לפני החזרה לשגרה ולזום, חוזרת שרון קניאל רובינשטיין, מורה בבית ספר יסודי, בטור אישי שמדגים איך בירוק היא מקבלת צורה של כסא, בכתום התלמידים מקבלים צורה של ריבוע ובאדום יש תסמיני מיגרנה קבועים

שוב סגר-פגר. הפעם, יש שיעורים לפי המערכת. מה מערכת מה?! אמרו שצריך שגרה, אמרו שצריך שגרה "כמו בכיתה", אז יש שיעורים בני ארבעים וחמש דקות, יש הפסקות, יש מיגרנה כבר שבועיים ובהצלחה גם לכם.

איך אמרה קולגה? מתי החופש הגדול? זה לא סוד שמערכת החינוך מתנהלת בין החופשות. הורים רבים מתלוננים על החופשות המרובות, על המורים ש"לא עובדים" ובעיקר על הפער בין כמות ימי החופשה במשק לימי החופשה של התלמידים. כמו הקלישאה על האלה שמחליטים איפה לעבוד לפי סוג היוגורט במקרר של חברת ההיי טק.

ברורררררר לכל עם ישראל שבחרתי במקצוע לפי החופשות, כי במקרר אין יוגורט. בטח. ומה עשיתם בחופש האחרון? אה, כי אני צעדתי עם חברה מורה ועל מה דיברנו? על יוגורט? על חינוך, אלא מה. השנה הזו עוד לא נפתחה, וכבר רמות הטירוף הגיעו לשיאים חדשים שמביאים את המורים לחפש את ההפוגה הקרובה.

מפה לשם, עם קפסולות, תורנויות כפולות ומשולשות בכל הפסקה (רוצו כי השיעור כבר התחיללללללל) ועד שהסתגלנו – עברנו לזום. ועד שהסתגלנו מחדש לזום עם מערכת מלאה של חמישה שיעורים רצופים עם הפסקות לשירותים, הפעם כשהילדים הפרטיים מזמזמים ברקע – עברנו למערכת אחרת, לא רוצה להגיד איזו חברה ולתת לה פרסוMת סMויה, אני רק אגיד שיש לה שם קטן ורך, מערכת כבדה וקשה. לכאורה. הכל לכאורה. תכל'ס, הרי מורים תמיד חיים בסרט, תמיד מקטרים… סך הכל נראה את המורים גיבורים עוברים לעבוד על מערכת חדשה לגמרי, של חברה אחרת – יום ככה ויום אחרת. אופס – זה בדיוק מה שקרה. אה, והמערכת גם קורסת מרוב עומס. אז Mה חדש?!

פעם פעם, לפני אי אלו שנים, התחתנו. הזוגי שיחיה הלך מוקדם לפתוח תיק ברבנות תל אביב. לא משהו עקרוני – רק שיש בעיות שוליות לחלוטין של זמן עבודה, מציאת חניה והמתנה כדי לבצע הליך פשוט של פתיחת התיק, העברה שלו להרצליה ושום דבר רציני. בקטנות. אז חיכיתי לו ברכב, רק כדי שיחזור אחרי שעה ויספר לי שכל הרבנים בעמדות הכניסו את הביסקוויט לתה באותה השעה, לקחו לגימה, פתחו את המחשב באותה הדקה ו….הכל קרס יחד. לרבנות הרצליה היה אז יתרון עצום – עבדו עם קלסרים. המחשב היחידי עסק בגביה. של צ'קים, כמובן. מה את מביאה כרטיס אשראי?! סליחה אדוני, תזוז כי המנקה עוד לא עברה כאן. ואל תעשו לה צעדים! אבל היה רגוע, קצב נינוח, איכות חיים, הייתה חניה.

אחרי שלמדנו זום תוך שבוע בשנה שעברה – קטן עלינו. מערכת מחשוב אחת ואחרת, מערכת שעות שהשתנתה ובטח עוד תשתנה – אני מחזיקה ליד המחשב קבוע קפה, מים, דפים מודפסים, מחברת, כלי כתיבה, אקמול פוקוס, טישו וילדה בת חמש. עד עכשיו הבת שלי לא זזה מהמחשב שלי, אפילו שחופש. באה להגיד שלום בכל שיעור, וגם עכשיו, חופש סוכות, היא בודקת שאין לי מאושפזין שבוהים בי בעייפות, שצריך להגיד להם שלום בכל שיעור, לקבל חיבוק מאמא ולהתלונן (שוב) על רעב.

בטח שלום. נגיד שלום לאתרוג – התלמידה שמפעילה את המצלמה, משתתפת במרץ שגומר על כולנו, מסיימת את המשימה ומבקשת עוד. באחת בצהריים היא תקום ותרוץ מרתון. אין עליה. נגיד שלום גם ללולב – התלמיד שלמד להסתכל אל המחשב, לשים אוזניות ולשחק פורטנייט עם החברים, תוך שהוא משתיק את השיעור ועונה במיומנות על שאלות מדי פעם, כדי שנחשוב שהוא בשיעור. שלום להדס – התלמידה שקמה על צד שמאל, המצלמה לא מסתדרת לה עם השיער, כיבתה אותה אבל היא משתתפת. כפרה עליה. נחיה עם זה בשלום. ננסה להגיד שלום גם לערבה – התלמידה שנמצאת בבידוד גם בלי צורך – לא מפעילה מצלמה (כי יש לה בעיה) ובדיוק התחילה לה גם בעיה עם הקול, או שאין לה מיקרופון אלא רק אוזניות, היא כותבת בצ'אט של פגישת הוידאו, אבל לא ברור אם היא באמת הייתה בשיעור או בווטסאפ. בסוכה שלנו שוררת מהומה, המורים יושבים, מול המסך שמחה גדולה…..

אז מה היה לנו? חג שמח עם ארבעת המינים, לתלמידים שנסעו לחו"ל ולאלו שנסעו לטבריה, אלו ששומרים על בידוד גם בזום ולאיחוד האמירויות. לשבוע הבא יש להצטייד בשנורקל ומסיכה, כי אנחנו צוללים שוב ללמידה מרחוק. או שבעצם לא צריך מסיכה, כי אנחנו צוללים שוב ללמידה מרחוק.

שנה טובה ובריאה לכולנו!