ניבה עומר–בז’ז’ינסקי, בת 44, נשואה לשגיא ואמא של יונתן בן ה-10 ודניאלה בת ה-7.5, תלמידים בבית הספר “לב טוב”. עד לפני שבועיים היא התגוררה בהרצליה הצעירה, ועכשיו עברה לנווה אמירים לרחוב בארי שנמצא ממש מעבר לכביש. היא עובדת כמנהלת יחסי ציבור ורשתות חברתיות בארגון “לקט ישראל” שהינו בנק המזון הלאומי והארגון היחיד בארץ שכל עיסוקו הצלת מזון, למען אלו הזקוקים לו.

ספרי על השכונה

“בהרצליה הצעירה גרנו כעשור, עברנו אליו ממרכז העיר, חיפשנו לרכוש דירה במקום המשלב בין חינוך טוב, איכות חיים וקהילתיות. כשהגענו לשכונה לא הכרנו אף אחד אבל עם הזמן הבנו שכל אותם דברים שהיו חשובים לנו אכן מתממשים בשכונה הנפלאה הזו. השכונה הזו מאוד מזכירה לי קיבוץ (נולדתי והתחנכתי בקיבוץ עד גיל 20) – האנשים בה איכותייים וישנה תחושה אמיתית של שותפות, כולם מכירים את כולם וזה נותן תחושת שייכות.

“עם השנים השכונה גדלה מאוד ומרגישים בחיסרון של בבית ספר יסודי נוסף, כרגע בית הספר היחידי בשכונה הוא ‘לב טוב’ והוא עולה על גדותיו. במקביל חסר מתנ”ס וגם ספרייה כפי שיש בשכונות אחרות שיאפשרו מקום מפגש, למידה, העשרה ושיח לכל הגילאים”.

ניבה עומר–בז’ז’ינסקי. צילום: פרטי

באיזה אופן באה לידי ביטוי הפעילות החברתית שלך בשכונה?

“אני פעילה בשכונה די מיומי הראשון – אחת ממנהלות קבוצת הפייסבוק של השכונה שמונה למעלה מ-6,000 חברים, פועלת בשיתוף עם הרכזת הקהילתית ועם השנים ייסדתי מסורות כמו משחק ‘גמד ענק’ שכונתי שמטרתו לחבר בין תושבי השכונה ולשמח, ארגנתי קבוצת כדורגל לאבות מהשכונה בשיתוף מחלקת הספורט בעירייה, ארגנתי עם פעילות מופלאות נוספות מהשכונה את מסיבת יום העצמאות השכונתית, מסיבת פורים ויזמתי כל מיני שיתופי פעולה כמו פתיחת הבריכה השכונתית שלנו לתושבי הדרום בתקופות של מבצעים צבאיים ועוד”.

מדוע חשוב לך להיות פעילה בקהילה?

“אני מאמינה שכשיש קהילה טובה איכות החיים עולה ובאמצעות קהילה חזקה ומאוחדת ניתן לפעול לטובת הכלל ולקדם נושאים שחשובים לתושבי השכונה, זה הוכיח את עצמו לא פעם. מאמינה בערבות הדדית ואכפתיות, זה עובד מצוין בשכונה שלנו”.

ניבה עומר–בז’ז’ינסקי. צילום: פרטי

מה את עושה בזמנך הפנוי?

“בזמני הפנוי אני מבלה עם המשפחה, נפגשת עם חברות ‘פרלמנט חמישי’ (חברה של נשים מופלאות מהשכונה. אנחנו נפגשות מידי חמישי), תולעת ספרים, מתנדבת בשלל ארגונים וחולמת על עולם שפוי, מאוזן ומכיל יותר”.

מהו האני מאמין שלך?

“לקום בבוקר, לבחור להגיד שלום למנקה הרחובות, לשומר בבית הספר, לכבד כל אחד באשר הוא עם בחירותיו (גם אם הן מנוגדות משלי), להיות פחות שיפוטיים, פחות ביקורתיים והרבה יותר אסירי תודה על מה שיש לנו, להגשים חלומות ולא להפסיק לחלום מחדש”.