תכירו את נירה שרון (58) מרעננה, נשואה למשה +3 (דין, יובל, זיו)+היידי (כלבת הביגל), תושבת העיר מזה 29 שנים, מתגוררת בשכונת קריית שרת בעיר. עובדת בעיריית רעננה כמנהלת קשרי עסקים וקהילה.

איך הגעתם לרעננה?

"שנינו תל אביבים במקור. בתחילת נישואינו גרנו בפתח תקווה. חיפשנו מקום והתגלגלנו לכאן כשרעננה עדיין לא הייתה כזאת גדולה. אני מאוד אוהבת את העיר. ברעננה יש הכל, וכאחת שתומכת בעסקים המקומיים, אני קונה בה הכל וכמעט ולא יוצאת מחוץ לעיר. רעננה מצטיינת בתחומים רבים ומעניקה לתושבים איכות חיים ברמה אחרת- מערכת חינוך מעולה, ניקיון וטיפוח, קידמה וחדשנות".

ספרי על הפעילות החברתית שלך

"אני פעילה קהילתית חברתית ומגדירה את עצמי כ'מתנדבת סדרתית' מאז שאני זוכרת את עצמי. מאז שילדי היו בגנים, התנדבתי לוועד הגן, אחר כך לבתי הספר היסודיים, החטיבות והתיכונים.

"כשהגענו לרעננה וכל השכנים והילדים במתחם דרור (כך נקרא מקבץ הבניינים של רחוב דרור) היו באותם הגילאים, הפקתי אירועים שכונתיים, בהתנדבות כמובן, החל בחגיגת החגים ביחד, אירוע מסורתי של חגיגת סיום החופש הגדול בהשתתפות ראשי העיר לדורותיהם, ועד למסיבת יום העצמאות המסורתית שנחגגת עד היום במתחם (מסיבה ששמה הולך לפניה ואליה מגיעים גם מחוץ לעיר).

"אני מתנדבת בחלוקת מזון כבר שנים, נוטלת חלק בפרויקט 'שכנות טובה' (פרויקט עירוני של השירותים החברתיים העירוניים) פרויקט חוצה שכונות ברעננה לקירוב הקהילה בשכונות. בנוסף, אני 'מתנדבת הבית' של מרכז קהילתי 'קשת' בשכונה (הפקתי שלוש מסיבות של 'החלפת בגדים' -איסוף הבגדים, מיון וקיפול אלפי פריטים).

"לקראת יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה, יזמתי מפגש מיוחד עם מודיעי הנפגעים, אירוע מספרי סיפורים ועוד, ובכלל- לכל אירוע במרכז הקהילתי, אני מתייצבת. זה סוג של מחוייבות לקהילה".

נירה שרון. צילום: פרטי

ספרי על המסעות לפולין.

"הפרוייקט ההתנדבותי המשמעותי ביותר עבורי הינו ארגון ותפעול משלחות הורים למסע לפולין. לפני שבועיים שבתי מהמסע השביעי שלי לשם. ב-2006 יצאתי עם משלחת הורים של תיכון אביב רעננה למסע שיצא במקביל לתלמידים. בני יצא למסע ואני בעקבותיו. המסע ההוא ב-2006 הותיר אותי עם שאלות תהיות ותהום עמוקה. המסע ההוא חרט בי שריטה שהפכה לייעוד ושליחות. למחרת חזרתי מפולין התחלתי לראות סרטים, ימי עיון, הרצאות והצגות בנושא. ב-2011, בערב החשיפה למסע התלמידים בתיכון,שאלו מי מההורים מתנדב להרים את משלחת ההורים..הרמתי את היד ולא תיארתי לעצמי למה אשאב..

"ברעננה מכירים אותי כבר כ'משוגעת לנושא'. מאז, בכל פעם שפונים אלי לארגן משלחת הורים, אני מיד נרתמת. זה בנפשי. הארגון (כחמישה חודשים לפני..) כולל הקמת קבוצה (לשווק את פולין זה לא לשווק את איי סיישל..), תיאום מפגשי הכנה לפני המסע וכו' . אני הרוח הרגשית של הנסיעה. זה לא טיול כיף, זהו מסע תרתי משמע.. פולין הארד קור. אני רואה בארגון המשלחות סוג של שליחות וייעוד. ואגב, אני דור 3 לשואה שלא שמע כלום..".

מעבר לכך, שרון מתנדבת במיזמים נוספים בין היתר במיזם 'גיבורות וגיבורים של השואה', מיזם במסגרתו מבקרים בחגים שורדי שואה ברעננה ,מביאים להם תשורה ומדברים איתם.

לפני כשנה היא התנדבה באירוע מכובד וגדול בארגונה של אל"מ במילואים רונית לב ("מגשימים חלומות קטנים לאנשים גדולים") שנערך לכבודן של 90 שורדות שואה מכל הארץ בהשתתפות שרים חברי כנסת וראשי עיר.

שרון גם חברה במועצת נשים רעננה. "אנחנו נפגשות ומעלות רעיונות לפרויקטים שאפשר להרים בהתנדבות בעיר למען נשים ובכלל לקהילה", היא מספרת.

למה חשוב לך להתנדב ולתרום לקהילה?

"ההתנדבות בעיני זהו סוג של ערך עליון, תרומה לקהילה שאני חלק ממנה. לדעתי, לכל אחד מאיתנו יש משהו שהוא יכול לתת לסביבה בה הוא חי. כדי להרגיש שייך ולהרגיש חלק.

"מעבר לכך, אבי יצחק ז"ל היה ממקימי ההגנה והצנחנים .אני ואחיותי גדלנו על ברכיו של לוחם שלחם למען המדינה. סיפוריו חילחלו והשפיעו על מהלך חיינו ואין לי ספק שדבר זה  השפיע לא מעט על הצורך בנתינה והתנדבות".

מה את עושה בזמנך הפנוי?

"רוקדת ריקודי עם, קוראת ספרים, נפגשת עם חברות. בשנתיים האחרונות אני גם לומדת במגוון קורסיי העשרה.כמו כן אני מטיילת ברחבי הארץ עם קבוצת חברים".

מה האני מאמין שלך?

"להיות בן אדם יותר טוב, זה הכל. להסתכל על הדברים הקטנים, דבר שהתחדד אצלי בעיקר ממסעותי בפולין. רמי קליינשטיין שר ב'אלוהי הדברים הקטנים' בדיוק על זה".