עיריית הרצליה תאכוף מיום ראשון הקרוב (30 ביוני 2024) מדיניות חדשה – האוסרת על בעלי חנויות להוציא סחורה למדרכות – בעקבות החלטה של ראש העיר, יריב פישר, למגר את תופעת החריגות בהוצאת סחורה של חנויות אל שטח הרחוב. אכיפת האיסור להוציא סחורה אל הרחוב, רלוונטית במיוחד למרכז הישן של הרצליה, ובראש ובראשונה לסוחרי רחוב סוקולוב.

המשמעות של מדיניות האכיפה החדשה היא, שהעירייה תתחיל לחלק דו”חות וקנסות לבעלי חנויות, אשר יוציאו סחורה או מתקנים אל המדרכה. בתגובה נפגש חבר מועצת העיר מהאופוזיציה, יו”ר סיעת הליכוד רפי קדושים, עם נציגות של בעלי עסקים קטנים ברחוב סוקולוב ופנה לראש העירייה בדרישה “להפסיק להתעמר בבעלי העסקים הקטנים”, כהגדרתו.

על פי הודעת העירייה, שפורסמה בתאריך 25 ביוני 2024, “במטרה לפתח ולשפר את חזות פני העיר הרצליה, ולהביא לכך שמרכז העסקים בלב העיר יהיה בעל נראות מזמינה ויהווה מוקד משיכה נעים ונגיש לתושבי העיר ולמבקרים בה, עיריית הרצליה תחל לאכוף מדיניות חדשה בנושא הוצאת סחורה של חנויות ועסקים מחוץ לשטחם אל המרחב הציבורי. במסגרת המדיניות החדשה, ככלל, לא תאפשר העירייה הוצאת סחורה למרחב שמחוץ לבית העסק. העירייה החלה בפעילות הסברה נרחבת בקרב בעלי העסקים בעיר והם התבקשו להיערך ליישום המדיניות החדשה עד לתאריך 30.06.2024, שכן החל ממועד זה, תחל העירייה באכיפת הוראות אלו, על פי החוק”.

בימי חגים (ראש השנה, סוכות, ט”ו בשבט, פסח, פורים, יום העצמאות ושבועות) ובאירועים מיוחדים כגון “שבוע הספר העברי”, פתיחת שנת הלימודים וכדומה, תתיר העירייה להוציא סחורה או מתקנים מחוץ לעסקים, בתיאום מראש. העירייה תאפשר לבעלי העסקים הבאים בלבד להוציא את מרכולתם ומתקניהם מחוץ לבית העסק אל המדרכה בצמוד לבית העסק, בשעות פעילות העסק בלבד:

חנויות שעיקר פעילותן היא מכירת פירות וירקות – יוכלו להוציא לאורך חזית אחת של העסק, רק פירות מסודרים בצורה סימטרית ולא בתפזורת, על גבי מתקן מעץ נייד ברוחב עד 80 ס”מ בלבד, בגובה שלא יעלה על 1.50 מטרים, ולא בקרטונים. לא ניתן להציב מתקנים נוספים כגון עגלות קניה. מספרות – יוכלו להציב שולחן עגול בקוטר עד 70 ס”מ עם עד 3 כסאות בלבד.

קיוסקים – יוכלו להציב מתקן לעיתונים בגודל 40X40 ס”מ, וכן עד 2 מקררי ארטיקים בלבד, או ברוחב חזית העסק בלבד. לא תאושר הוצאת סחורה אחרת מחוץ לעסק. מרכולים ופיצוציות – חל איסור מוחלט להוציא מזון מחוץ לעסק כולל בקבוקי שתיה. לא תאושר הצבת עגלות קניה מחוץ לשטח העסק ולא תאושר הוצאת סחורה, למעט עד 2 מקררי ארטיקים בלבד.

מכונות אוטומטיות למכירת מוצרים – לא תאושר הצבה של מכונות אוטומטיות למכירת מוצרים בשטח המדרכה, למעט כספומט, כאשר חזית המכשיר בולטת עד 30 ס”מ לכל היותר. חנויות פרחים – יורשו להציב עציצים, או דליי פרחים, ובלבד שתישאר מדרכה פנויה ברוחב 2 מטרים לפחות, ובתנאי שאלו יוצבו על מעמד נייד ממתכת שחורה ולא מקובע למדרכה.

מסעדות ובתי אוכל – יוכלו להוציא שולחנות וכסאות אך ורק בהתאם להוראות חוק העזר העירוני למניעת מפגעים ושמירה על הסדר והניקיון בהרצליה, משנת 1989, על פיו לא יינתן היתר פעילות מחוץ לבית העסק הגורמת למטרדים. הצבת כיסאות ושולחנות מחוץ לבית העסק מותרת רק לעסקים המחזיקים בהיתר מיוחד לכך מהעירייה. היתר להצבת כיסאות ושולחנות יינתן בתנאי שרוחב המדרכה שיישאר פתוח למעבר הולכי רגל הוא לפחות 1.5 מטרים, ובתנאי שהשולחנות יוצבו בחזית העסק ללא גידור, זמני או קבוע, של תחום הכיסאות והשולחנות. גם בשטח פרטי בעל זיקה ציבורית, כגון מרכזים מסחריים וקניונים, צריך לקבל היתר מהעירייה.

סגירת חורף של בתי קפה ומסעדות – ניתן יהיה לסגור אך ורק באמצעים שאושרו על ידי העירייה, בהתאם להנחיות הבאות: הסגירה העונתית עשויה מחומרים עמידים וקלים, הניתנים לפירוק מהיר, כגון עץ, מתכת וזכוכית, ומשמשים להגנה על היושבים בבית האוכל מפני השפעות מזג האוויר בעונת החורף. המסעדה, בית-קפה, מזנון או עסק אחר להכנת מזון פועלים ברישיון עסק תקף. עונת החורף היא התקופה שבין 1 באוקטובר לעד ל-15 באפריל בשנה שלאחר מכן. הסגירה העונתית תוקם בתחום קווי הבניין המותרים לצורך הצללה לפי חוק התכנון והבנייה, או שהיא תוכל לחרוג אל מעבר לקווי הבניין, בכפוף לתנאים הבאים – הותרת 2.5 מטרים מעבר להולכי רגל במדרכה, הסגירה העונתית תהיה מקסימום ברוחב של חזית בית האוכל, וגובה הסגירה העונתית יהיה לפחות 2.4 מטרים. שטח הסגירה העונתית יהיה מקסימום 50 מ”ר. הצבת הסגירה העונתית מותרת על גבי משטחים מרוצפים בלבד, ולא תותר הצבת מזגנים ושלטים בחוץ.

בתגובה למדיניות החדשה הנ”ל הגיש חבר מועצת העירייה מהאופוזיציה, רפי קדושים, הצעה לסדר היום בישיבת מועצת העירייה הקרובה, תחת הכותרת “התעמרות רודנית חד צדדית בבעלי עסקים קטנים בהרצליה”, את הדברים הבאים: “בעלי חנויות ברחוב הראשי של הרצליה, סוקולוב, נוהגים מזה שנים רבות להוציא את סחורתם אל המדרכה שבחזית בית העסק כדי להציגם לקהל הקונים ולהגדיל את מחזור מכירותיהם. התופעה הזאת התגברה בתקופת הקורונה, וממשיכה בימים אלה, בהם בעלי העסקים הקטנים מתמודדים עם ירידה דרסטית במכירות עקב המצב במדינה מאז 7 באוקטובר 2023. גם התפתחות תחום מכירות האון-ליין גורם לזרם המבקרים ברחוב סוקולוב להתמעט”.

“רחובות העסקים המרכזיים של העיר הרצליה, וסוקולוב בראשם, חוו תקופה ארוכה של הזנחה מתמשכת וחוסר טיפוח עירוני. לטענתם של בעלי העסקים בסוקולוב, תלונותיהם החוזרות ונשנות לשיפור פני הרחוב לא נענו, והשאלה הנשאלת היא: אם באמת ובתמים אכפת לעיריית הרצליה מהעסקים בעיר, איך יכול להיות שבאופן חד צדדי היא מכריזה על מדיניות חדשה משנה את הסטטוס קוו, מבלי להתחשב בבעלי העסקים ומבלי לשמוע את דעתם? חמור מכך. העירייה לא טרחה למסור הודעה אישית לבעלי העסקים… כידוע, בעיריות רבות בגוש דן, למשל בעיריית תל אביב, נוהגת העירייה לבצע הליך של שיתוף הציבור לפני קבלת החלטות גורליות לחייהם של תושבים ובעלי עסקים. במסגרת תהליך שיתוף הציבור, מציגה העירייה לנפגעים הפוטנציאליים את תוכנית השינויים שלה, ומאפשר להם להביע את דעתם ולהציע חלופות פחות פוגעניות. ההחלטה היא, בסופו של דבר של הרשות המקומית, שכן זוהי סמכותה. אבל בתהליך שם הינו תהליך פתוח, שקוף ודמוקרטי – בניגוד להליך החד צדדי, הדורסני, האטום והמתעמר שבו נקטה עיריית הרצליה כלפי בעלי עסקים קטנים, חלקם אנשים קשיי יום, וכולם מפרנסים משפחות בעיר מעבודה קשה”.

קדושים טוען כי שוחח בשבועות האחרונים עם סוחרים ברחוב סוקולוב, ושמע מהם כי “יש אפליה ברורה בין מרכז העיר הרצליה לבין שכונותיה החדשות”, וכי במרכז העיר “יש הרבה עסקים שקורסים והרבה חנויות להשכרה”. הוא מבקש לדעת מדוע לא בוצע הליך שיתוף ציבור לפני קביעת מדיניות הוצאת סחורה ומתקנים? מדוע ראש העיר לא נפגש עם נציגות בעלי העסקים בסוקולוב לפני שיצא בהכרזה? ואלו חלופות ופעולות מעשיות מיידיות מציעה העירייה לבעלי העסקים, כדי לעודד את הפעילות המסחרית במרכז העיר? “או שקודם כול פוגעים, ואחר כך מקווים שיהיה בסדר”, כהגדרתו. “אין מחלוקת כי הסמכות לקבל החלטה סופית בעניין זה הינה בידי מי שנבחר להוביל את העירייה”, כתב קדושים, “אולם כנבחרי ציבור, אנו מצווים לפעול בשקיפות, בהגינות, ברגישות ובגישה שוויונית כלפי כול אזרח ובעל עסק, שחייהם ופרנסתם תלויים בהחלטות עירוניות שהן הרות גורל עבורם. המינימום שבמינימום הוא לאפשר לנפגעים להשמיע את עמדתם, ולהציע חלופות, ולשמוע אותם בלב פתוח לפני קבלת החלטה”.