בגיל 90 כלת פרס ישראל, רות רזניק, רואה אל מול עיניה מדינת ישראל בפתח שנת 2023 – ומתקשה להאמין. "אני מאוד עצובה וכועסת יותר מאשר עצובה אפילו", היא אומרת.

רזניק היא פעילת ציבור עתירת זכויות בשרון ובכלל. בשנת 1977 הייתה בין מקימות עמותת ל.א., שעיקר עיסוקה הוא ניהול מקלטים לנשים מוכות. שימשה מנכ"לית בשכר וחברת ועד העמותה שנת 2011. "אני לא כל כך במצב שאני יכולה להפגין, אבל אם הייתי יכולה, ברור שהייתי יוצאת למחות", היא אומרת מביתה בהרצליה, "אני מרגישה המון, המון, המון כאב. אני אגיד בבוטות שאני חושבת שהשתן לא רק שעלה לחלק מאנשי הממשלה לראש, אלא גם עירפל להם את השכל.  כאשר אדם בתפקיד נמצא ממלכתי, טירון או ותיק, הוא משמש דוגמה אישית – והדוגמה האישית שהם נותנים חמורה ביותר".

מה דעתך על הדרישה שהעלה ח"כ צביקה פוגל לעצור את ראשי האופוזיציה בגין המרדה?

"זה חלק מהעניין. אתה אמור לדבר אחרת כשאתה בפרלמנט. פוגל הוא חבר כנסת שהחלב עוד לא יבש מפיו, הוא בכלל לא מבין את התפקיד שלו, הוא לא יודע לדבר בצורה פרלמנטרית ולא מבין איזה נזק נורא הוא גורם לאנשים שלו. על שקטלת, יקטלו אותך. זה יחזור אליו.

"אם מזלזלים במפכ"ל המשטרה, מה ירגישו השוטרים שלו ביחס לסמל. זה פשוט לא ייאמן מה שעושים לו".


איך את מתייחסת לטענה שאנחנו בדרך לאובדן הדמוקרטיה, שלא לומר סוג של דיקטטורה?

"אני מסכימה עם ההרגשה שהכיוון הוא רע מאוד. אני עדיין מאמינה שנתניהו לא ייתן לזה לקרות. אני חושבת שמה שקורה בימים האחרונים זה פשוט שערוריה. יכול להיות שברגע שנתניהו פתח את הבקבוק, יצא מהפקק השד שקשה מאוד להחזיר אותו, וזה מה שמדאיג. ההשתלחות של דודי אמסלם באיש שהוא עצמו העריץ מלמדת שהשד יצא מהבקבוק וזה יפגע בכולם".

לדברי רזניק, "זו אחת התקופות הקשות ביותר שאני זוכרת ואני זוכרת את מדינת ישראל לפני שהייתה מדינת ישראל. יש המון סכנות בחוץ. אני מאוד כועסת, זה לא עניין מפלגתי, זה עניין לאומי. אני לא זוכרת במשך כל שנות חיי אלימות כזו ברחוב היהודי והערבי שמגיעה מבני נוער. וממי הם לומדים? מחבורת טירונים פוליטיים שלא יודעים לסגור את הפה".