בית המשפט המחוזי מרכז, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, המליץ לשישה חברי האופוזיציה במועצת העיר הוד השרון למשוך את העתירה שהגישו נגד העירייה וראש העיר, אמיר כוכבי, בגין היטל האבטחה והשמירה שהאחרונים גובים מתושבי העיר. יחד עם זאת, בית המשפט המליץ לעירייה למסור לעותרים מסמך עדכני, המפרט כיצד מיושמת כיום תוכנית השמירה והאבטחה ברחבי הוד השרון. העירייה הסכימה לכך.

ההחלטה ניתנה ב-16 בספטמבר 2026 על ידי השופט שמואל בורנשטין. בעתירה הלינו חברי האופוזיציה על איכות "התמורה" שנותנת העירייה לתושבים עבור אגרת השמירה והאבטחה, ומתחו ביקורת על היקף יישומה בפועל של תוכנית השמירה, ועל מספר הסיירים והאופנוענים, אל מול הגבייה מהתושבים.

ששת העותרים הם אלון גלבוע, יואב יחיעם, ערן פרלמן, אייל כוכבא, ורדית ארדי ונדב דואני. את העתירה הוביל אלון גלבוע.

טענות העותרים

במהלך הדיון טענו העותרים כי קיים פער משמעותי בין תוכנית השמירה שאושרה בעיריית הוד השרון לבין כוח האדם שהופעל בפועל ברחבי העיר. לטענתם, משרד הפנים אישר מערך של 41 סיירים, בעוד שבתקופות מסוימות, מספר הסיירים שפעל בפועל היה נמוך בהרבה. הם טענו כי התוכנית החלה עם מספר מצומצם של סיירים וכי גם לאחר תחילת הגבייה – לא הופעל מלוא המערך שאושר.

אחד מעיקרי טענתם היה כי אם העירייה מחייבת את התושבים בתשלום מכוח תוכנית שמירה מסוימת, עליה ליישם את התוכנית בהתאם למתכונת שאושרה. העותרים ביקשו שלא לאפשר גבייה מלאה מהתושבים, כל עוד התוכנית אינה מופעלת במלואה, ואף העלו אפשרות של השבת כספים במקרה שייקבע כי הגבייה בוצעה בתקופה שבה השירות שניתן היה חלקי ומצומצם.

טענות העירייה

מנגד, באי כוחם של העירייה ואמיר כוכבי, טענו בדיון כי תוכנית השמירה כן מיושמת בשטח במלואה.

לבית המשפט נמסר כי המערך כולל סיירת עירונית עם ניידות וכן יחידת אופנוענים שלא הייתה קיימת בעבר. במהלך הדיון הוסבר כי כוח האדם בתחום משתנה באופן שוטף, בין היתר בשל תחלופה של עובדים, וכי סיירים רבים הם צעירים המגיעים לתקופות עבודה מוגבלות לאחר השירות הצבאי.

בשנה האחרונה עמדה סיירת האופנועים בממוצע על כ-10 עד 12 סיירים, ואילו הסיירת העירונית עמדה על כ-25 סיירים. נציג מערך הביטחון בעירייה טען, בפני בית המשפט, כי רוב הזמן המערך נמצא בתקן מלא.

יש תמורה לאגרה?

אחת המחלוקות המרכזיות בדיון נגעה לשאלה עד כמה צריך להיות קשר ישיר בין הסכום שגובים מהתושבים לבין יישום מלא של כל רכיבי תוכנית השמירה והאבטחה בהוד השרון.

העותרים טענו כי לא ניתן להסתפק בהפעלה חלקית של התוכנית – תוך גביית מלוא הכספים. מנגד טענה העירייה כי מדובר בהיטל, וכי אין הכרח בהתאמה של "אחד לאחד" בין דרישת התשלום, לבין כל יישום כול רכיבי תוכנית האבטחה העירונית. נציגי העירייה הדגישו כי התוכנית נמצאת ביישום, גם אם קיימים לעיתים קשיים באיוש משרות, וטענו כי אין להפחית גבייה אם כוח האדם לא מאויש באופן מלא.

גם ביהמ"ש תהה

במהלך הדיון התייחס השופט להיקף הסיירים הנדרש בתוכנית שאושרה, ולאחר ששאל וחקר את נציגי העירייה, התברר כי קיים פער בין מספר הפקחים שמופיע בתוכנית האבטחה העירונית לבין מספר הפקחים בשטח. פער זה עומד על 6 עד 7 פקחים חסרים.

למרות זאת, ההכרעה השיפוטית שניתנה בסיום הדיון, לא קבעה כי העירייה לא יישמה את התוכנית כנדרש.

אין הנחה באגרה

סוגיה נוספת שעלתה הייתה האפשרות להעניק הנחות במסגרת היטל השמירה. העותרים טענו כי נושא ההנחות עלה בעבר, וכי יש לו ביטוי בדיוני מועצת העיר, ובמסמכים הנוגעים לתוכנית.

העירייה טענה מנגד כי חוק העזר, במתכונתו הנוכחית, אינו כולל הנחות.

המלצת ביהמ"ש

בתום הדיון לא ניתנה הכרעה לגופן של כל טענות הצדדים – אבל השופט בורנשטין המליץ לעותרים למשוך את העתירה. המלצה כזו, משמעותה הפרקטית בעולם המשפט, היא כי בכוונתו לדחות את העתירה אם העותרים לא ימשכו אותה בעצמם.

במקביל המליץ לעיריית הוד השרון למסור לחברי האופוזיציה מסמך, שמפרט את אופן יישום תוכנית השמירה, כפי שהוא נכון כיום. העירייה הודיעה כי היא מסכימה למסור את המסמך.

לסיכום, החלטת בית המשפט המחוזי מ-16 בספטמבר 2026 אינה פסק דין הדוחה או מקבל את העתירה, אלא החלטת ביניים שבמסגרתה הוצע לעותרים לסיים את ההליך, לצד התחייבות העירייה להעביר להם מידע עדכני על אופן הפעלת תוכנית השמירה.

חבר מועצת העיר הוד השרון אלון גלבוע. צילום: פוטו דינו