זה סוף שבוע שבו השתלטה רוח הבן גביריזם על משטרת ישראל וביתר שאת. קו אחד ישר עובר בין המעצר ההזוי והמתריס של שלוש נשים שחילקו פליירים בבית הכנסת ליד ביתו של ח”כ יולי אדשלטיין בפיתוח ועד הפלת קשיש בן 80 ליד ביתו של שר החינוך: משטרת ישראל מאבדת את זה, עם סממנים שמזכירים מקומות אחרים ועם פוליטקאים רדופים שמעודדים מהיציע (וגם בשתיקתם) למנוע – ובכוח – את המחאות נגדם.

פליירים על מושבים בבית הכנסת בו מתפלל יולי אדלשטיין. צילום: פרטי

אלה מחזות עצובים שמזכירים מקומות אחרים ואפלים, שם דוכאו בשיטתיות מחאות. ברית המועצות לשעבר לדוגמה.

יולי אדלשטיין. איור AI: שמואל אליעז

אדשלטיין של פעם

ח”כ יולי אדלשטיין קנה את תהילתו מהיותו מסורב העלייה ולוחם החופש לשעבר. בשנות ה-80 הוביל את המאבק לשחרור היהודים מכבלי השלטון מעבר למסך הברזל של ברית המועצות לשעבר. אדלשטיין הלך אז עד הסוף למען זכות המחאה שלו ושל יתר היהודים – ובעיקר זכותם לממש את חלומם לעלות לישראל.  אדלשטיין נעצר והורשע  אז על ידי שלטונות הקרמלין בהאשמות שווא של אחזקת סמים. הוא נידון לשלוש שנות מאסר, שהן בפועל עונש על פעילותו הציונית.

יולי אדלשטיין מלווה על ידי מפגינים לבית הכנסת. צילום: יאיר פלטי

במהלך שהותו בכלא עבר אדלשטיין מסכת התעללות, אך שמר על עמידתו האיתנה ולא הפסיק להיאבק למען עלייתו לישראל.

לאחר שחרורו מברית המועצות ב-1987, אדלשטיין עלה לישראל והחל את דרכו בפוליטיקה הישראלית. הוא היה אחד ממנהיגי “ישראל בעלייה”, מפלגה שנאבקה לקידום זכויות עולים, והשתלב בליכוד בהמשך. לאורך השנים כיהן במגוון תפקידים בכירים, בהם שר הקליטה ויושב ראש הכנסת. מאבקו נגד הדיכוי הסובייטי ועקרונותיו בנוגע לזכויות אדם ועולים חדשים נותרו חלק משמעותי מהמורשת שלו גם בזירה הפוליטית בישראל. לפחות עד השנתיים האחרונות.

כי מאז המחאה נגדו ליד הבית, בהרצליה פיתוח, את יולי אדלשטיין מטרידה יותר נוכחות המוחים שאוכלים ג’חנון בגינה ליד ביתו – מאשר חופש המחאה וזכויות בסיסיות שפעם הוא נלחם למענם בגאון. אדלשטיין מעדיף שלא לראות בתוצאות המדיניות שהוא שותף לה וצריך לראות בו שותף פעיל להתנהלות השערורייתית של משטרת גלילות כלפי המפגינים המוחים נגדו.

מפגינות למען שחרור החטופים מול הווילה של יולי אדלשטיין בהרצליה פיתוח. צילום: יאיר פלטי

אדלשטיין של פעם, עם המורשת המיושנת ההיא של זכויות המחאה והפרט, בוודאי היה מתקומם על מעצר 3 פעילות הרצלייניות בסוף השבוע רק בגלל שחילקו בבית הכנסת שלו פליירים שביקשו להזכיר לו: החטופים עדיין שם, במנהרות. הוא היה מתייצב מיידית בתחנת משטרת גלילות ודורש ממפקד התחנה: שחרר אותן מייד ואף מתקומם: מי אוזק כך נשים בוגרות שאינן מהוות סכנה. “לא זו מורשתי”, היה מסביר למפקד התחנה שהתעסק כל סוף השבוע באחת ממשימותיו החשובות ביותר בעת האחרונה: להשיב את השקט אחת ולתמיד – לבית של יולי.

אדלשטיין של פעם, סביר להניח, היה נוהג אחרת, ואף מבהיר למפקד התחנה: בזמן שישראליות וישראלים נמקים בעזה וצפון המדינה הפך חבל ארץ נטוש, עקב אסון שממשלתי ואני היינו שותפים לו, זו חובתי המוסרית לאפשר למפגינים למחות נגדי – עם ג’חנונים, פליירים ומה שבא להם. גם אם זה לא נעים לבני משפחתי ולי – לחטופים ולמשפחותיהם ולעקורים מהצפון לא נעים יותר.

כך או כך, מה שלא מבינים אדלשטיין ודומיו: זה לא יעזור. את הדרך לתפילת הבוקר שלו עשה אדלשטיין עם מאות מפגינים שמלווים אותו, ומזכירים לו את שהוא מבקש לשכוח. בהקשר הזה, צריך לציין כי בפן המקומי, המחאה בהרצליה זוכה לדחיפה משמעותית מראש העיר יריב פישר וממלאת מקומו דנה אורן ינאי, מובילה מרכזית במחאה. “כל סוף השבוע אני מול המשטרה, כדי לוודא שהדמוקרטיה כאן תישמר לטובת העיר ותושביה”, סיפר פישר ל”שרון אונליין”. אורן-ינאי כתבה בפייסבוק: “אנחנו לא נחדול ולא ניתן יד לסתימת הפיות. אין בנו כל חשש. השבת החטופים מעל לכל “.

אגב, אם זה מרגיע מישהו, המשטרה הודיעה אמש באיחור כי אגף החקירות במחלקה לחקירות שוטרים פתח ב”בדיקת אירוע מעצר הנשים שחילקו עלונים בבית הכנסת בהרצליה”.

יצחק שחם אל”מ בדימוס. צילום: אילן פייגנבוים

“תפס אותי בכוח”

גם מהצד השני של השרון, בהוד השרון, זכות המחאה הופכת להיות סוג של עבירה, הפגנות הן מטרד. ודמוקרטיה היא מילה יפה – אבל לא כשמפרים את שלוותו של פוליטיקאי בכיר מהצד הנכון. ניצב משנה בדימוס יצחק שחם ניצב בא בשבת בבוקר כדי למחות, עם חבר נוסף. הוא העיד ב-N12 כי בשלב כלשהו ניגש אליהם אדם לבוש בגדים אזרחיים שהזהה כשוטר וביקש מהם לפנות את המקום.

“שאלתי אותו (את השוטר) למה אנחנו צריכים להתפנות, אנחנו לא קבוצת מחאה. הוא אמר שאם אני לא זז הוא יפנה אותי – ואז תפס אותי בכוח וגרר אותי על הארץ”, שיחזר שחם שלאחר מכן תועד פצוע בידו.

מהמשטרה נמסר: “מדובר במי שביודעין פעלו בניגוד להחלטה המבוססת על הנחיית היועמ”ש”. האם היועמ”ית הנחתה לפעול בכוח כלפי בוני הארץ הזו, בני 80, רק כי הפרו את שלוות השבת בבוקר במשפחת קיש. את התשובה כולנו יודעים – וגם רואים בתיעודי הווידאו שנפוצים ברשתות החברתיתות – ולא מותירים מקום לספק.

עידית אלכסנדרוביץ. צילום: זאב ינאי מטה המאבק הדמוקרטי הרצליה

מה אומרים לילדים?

עליית המדרגה מצד המשטרה היא בומרנג, שרק מגביר את המחאה נגד ממשלת בן גביר. לא בכדי, גם אתמול התקיימו מחאות – חלקן סוערות – ברחבי ערי השרון. בגשר 531, בצומת רעננה וברחבת עיריית הרצליה.

מפגינים בשער העיר בהרצליה. צילום: גיא מנור

בהרצליה נאמה בין היתר עידית אלכסנדרוביץ’, אחת העצורות ששוחררה בינתיים. היא היטיבה לתאר את ההתרחשויות מנקודת מבטה: “תחשבו מה עובר על הילדים שלי, בני שש ותשע, שאמא שלהם הלכה להביא את האחות הגדולה מחברה, ואבא שלהם בחו”ל. הם פותחים את הדלת לשוטרים שדופקים בחוזקה. בלשים דורשים מהם לחייג לאמא ולקרוא לה הבייתה, כדי שתיעצר. שני ילדים קטנים שעומדים רועדים מפחד מול מי שאמור להגן עליהם, ובאבסורד מטורף הגיעו לעצור את אמא – שבסך הכל נכנסה לבית כנסת, כדי להניח בו עלונים.

“לשוטרים האלה אין ילדים? הם לא מבינים מה הם עושים? את הטראומה שהם צרבו לנצח. ובשביל מה”, שאלה אלכסנדרוביץ’, “בשביל להעניש שלוש נשים שקראו להחזיר ילד חטוף הביתה? שלוש נשים יהודיות במדינת היהודים, שנכנסו לבית תפילה יהודי, והניחו בו עלון עם קריאת ‘שלח את עמי’…

“מיטב המוחות של משטרת ישראל עבדו קשות כדי להגיע אלינו. פשוט מגוחך. הובילו אותי באזיקים מול השכנים שלי. גיבורים גדולים. חקרו אותי במשך שמונה שעות אזוקה בידיים וגם ברגלייים. כי אני כזו מפחידה. כנראה שמה שאנחנו אומרות מפחיד את השר שמנהל את המשטרה, ואת הממשלה הזו. זה מה שהסברתי פעם לילד שלי, בן התשע, על בריונים. הדבר שהכי מפחיד אותם – זה שיחשפו מי הם ומה הם עושים”.

אלכסנדרוביץ’ הודתה על התמיכה הרחבה שקיבלה בעת מעצרה והבהירה: “זה לא יעצור אותנו. זה לא יעצור את הנשים והגברים הטובים מהרצליה, ומכל רחבי המדינה. את אלו שאוהבים את המדינה הזו. שחומלים על החלשים שבה. שיודעים בעצמות שלהם – שחייבים להחזיר את כולם עכשיו. כי אין לנו עוד רגע לבזבז. כי כל רגע הם נרצחים. הנשים והגברים הטובים האלה נלחמו אתמול נגד האבסורד המזעזע שבמעצר שלנו. הם הפגינו מול התחנה, הם פעלו מהבית, הם יצרו גל שאי אפשר היה להתעלם ממנו. והוא שינה הרבה”.