מאות הרצליינים טובים באמצע הדרך, זכו אמש, חמישי 13 במרץ, לסצינת הסיום הכי אופטימית שיכלו לדמיין בכיכר הרוקדים בעיר, הכיכר שהפכה ל”כיכר החטופים” על שמם. המאות הללו, שחלקם באו שבוע אחרי שבוע לכיכר – בכל עונות השנה וכמעט בכל מזג אוויר, חזו בעיניים דומעות בשלושת בני העיר שחזרו מהשבי בעזה ניצבים לפניהם על במה קטנה בכיכר שעד אתמול נקראה על שמם. עומר שם טוב, מאיה ואיתי רגב בבית.

עומר שם טוב נואם בכיכר החטופים. צילום: עיריית הרצליה

המשימה ההרצליינית הושלמה – וכעת נותר לקוות שגם יתר חבריהם בעזה וקרוביהם, יזכו סוף סוף גם הם לסוף שמח כזה.

עומר שם טוב, זה כבר ברור, ניחן בכריזמה נדירה, שלא בכדי זוהתה גם על ידי נשיא ארה”ב דונלד טראמפ. אפשר להניח שעוד נשמע עליו – ולשם שינוי בפן החיובי. בנאומו ששודר בכול המהדורות הודה להרצליינים הטובים שנטלו חלק במאבק הסיזיפי. הם לא הפסיקו להאמין במה שהוא עצמו האמין שם במנהרות: שיום אחד זה יסתיים כך.

שם טוב הודה כמובן גם לבני משפחתו הנרגשים, לקרוביו ולחבריו וגם לראש העיר, יריב פישר, שפקד שבוע אחרי שבוע את הכיכר וראוי בעניין הזה לכל מחמאה על המסירות שלו למאבק החשוב כל כך, ורתימת עיר שלמה למען שובו של עומר בהקדם – כמעט בכול הזדמנות ובכול רגע נתון.

מסירים את השלטים בכיכר החטופים. צילום: עיריית הרצליה

תמונה אחת שהעבירה עיריית הרצליה מהכיכר השמחה והנרגשת אמרה את הכול. לא רואים בה את פניו של עומר, אלא רואים אותו בגבו מעניק לאמא שלי כתר של מלכה. מה שכן רואים זה את פניה של שלי – ואלה לא מותירות מקום לספק. לפעמים אמונות מתגשמות.

תמי זיתן ההרצליינית באה גם היא שבוע אחר שבוע לכיכר ליד הבית של עומר. כדי לקרוא לשחרורו. “היה מרגש עד דמעות לשיר את ההמנון ביחד עם עומר ומיה ואיתי והמשפחות”, סיכמה זיתן, “היה מצמרר. לראות את המשפחות חבוקות ומוגנות. זה מילא את הלב והדגיש כמובן כמה בלתי נתפס מה עבר על עומר וכמובן את הצורך וההכרח להחזיר את כולם עכשיו”.

זיתן מספרת כי דמיינה כול העת את סצנת הסיום המפוארת, אך היו גם שבועות קשים בהם כמעט איבדה תקווה. לדבריה “בימים האלה שלי נתנה המון תקווה לכולנו ואפשרה גם לי להחזיק את התקווה”.