נעמה לוי, תצפיתנית בת 19 מרעננה, מועמדת לשחרור בעסקת החטופים הקרובה. נעמה נחטפה באכזריות מבסיס נחל עוז ב-7 באוקטובר על ידי אנשי חמאס. הסיפור שלה הפך לאחד הסמלים הכואבים של מתקפת הטרור הקטלנית. יותר מ-400 ימים מאז נלקחה לשבי, משפחתה אשר נלחמת יומיום לחזרתה, ממתינה בקוצר רוח ובציפייה דרוכה ומורטת עצבים לחדשות טובות – יחד עם כול תושבי רעננה וכול עם ישראל. 

ילדה של רעננה

נעמה נולדה וגדלה ברעננה, בת בכורה לד”ר איילת לוי-שחר, רופאת משפחה בקהילה, ויוני לוי, איש הייטק. היא חונכה בבית ערכי, מלא אהבה ודגש על מעורבות קהילתית. חבריה מתארים אותה כצעירה אנרגטית ומלאת שמחת חיים. כבר מגיל צעיר הייתה פעילה בנוער המסורתי של תנועת נועם בעיר, ובהמשך שימשה מדריכה מסורה. לאחר סיום לימודיה בתיכון “מטרו ווסט” ברעננה, בחרה נעמה להקדיש שנה בהתנדבות במכינת באר אורה, שבה עסקה בפעילות חברתית והתפתחות אישית. ביולי 2023 התגייסה לצה”ל לקורס תצפיתניות, ושובצה בבסיס נחל עוז, שבו עשתה את צעדיה הראשונים בצבא.

רגע החטיפה

בבוקר השבת השחורה, כשמתקפת חמאס עלתה על בסיס נחל עוז, נעמה עשתה את כל המאמצים להגן על עצמה ועל חבריה. היא התפנתה למרחב מוגן, אך נחטפה כאשר חוליית חמאס פרצה לבסיס. בסרטון שהופץ ברשתות החברתיות, נראתה נעמה נגררת בכוח לג’יפ של החוטפים. “לא אשכח את הרגע שבו ראיתי את הסרטון,” סיפרה אמה, ד”ר איילת לוי-שחר. “ראיתי את נעמה שלי, הילדה היפהפייה עם השיער הארוך, נגררת בפיג’מה, אזוקה ומדממת. הלב שלי נשבר. הרגע הזה הפך אותה לא רק לבת שלי, אלא לבת של כולנו”.

הבת של כולנו 

ד”ר איילת לוי-שחר, לצד יוני לוי והמשפחה המורחבת, הפכו את כאבם האישי לקריאה ציבורית לשחרור נעמה ושאר החטופים. “אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לוותר”, אמרה האם. “נעמה היא לוחמת אמיתית, היא שורדת, ואני בטוחה שהיא נלחמת שם כדי להחזיק מעמד. כל יום אנחנו מנסים למצוא דרכים חדשות לעורר את המודעות”. המשפחה יזמה הפגנות, עצרות מחאה וצעדות שהפכו לאירועים סמליים.

באחת מהן, שהתקיימה בתל אביב ביום הולדתה ה-20 של נעמה, השתתפו אלפים שצעדו מכיכר הבימה לכיכר החטופים. “כשאנחנו צועדים, אנחנו צועקים את הקול של נעמה”, אמר האב, יוני לוי, במהלך הצעדה. “כל צעד הוא קריאה לממשלה ולעולם לפעול למען השבתם”.

אמא לא נכנעת

בעודה מנהלת את מאבק השחרור, ממשיכה ד”ר לוי-שחר בעבודתה כרופאת משפחה באבן יהודה. היא מספרת שהמטופלים שלה מעניקים לה כוח להתמודד: “הרפואה היא העוגן שלי. כשאני עוזרת למישהו, זה מחזק אותי.” עם זאת, היא אינה מסתירה את הקושי. “יש ימים שבהם אני לא מצליחה למצוא כוחות, “היא מודה. “אבל בכל רגע שאני חושבת לוותר, אני נזכרת בנעמה. היא צריכה אותי חזקה”.

המבט קדימה

בין הקושי, הדאגה, והייאוש המכרסם, המשפחה אינה מפסיקה להאמין. “אני מדברת לנעמה בראש שלי כל יום,” שיתפה האם. “אני אומרת לה שהיא שורדת אמיתית, שתחזיק מעמד, שהימים הטובים עוד יגיעו. אני מחכה לרגע שבו אוכל לחבק אותה שוב”. אפשר רק לשאת תפילה ולקוות שהאם, בני משפחתה וקרוביה של נעמה לוי, יזכו לראותה ממש בקרוב. העיר רעננה כולה מייחלת לרגע הזה.